פונה לאמהות מנוסות שעברו משהו דומה עם אחד הילדים שלהם הבן שלי עוד שבוע בן שנתיים , וכבר כמעט חודשיים שההתנהגות שלו השתנתה באופן קיצוני! הוא נהיה עקשן ברמות , כל דבר לא ואם אני מתעקשת ישר מתחיל בכי דרמתי כי הוא לא מקבל מה שהוא רוצה . מרים ידיים כשהוא מתעצבן , צועק , כועס מלא. אני ממש לא מזהה את הילד שלי וקשה לי עם זה ממש אני בהיריון שני בחודש 7 הגננת אומרת שהוא מרגיש אותי הרבה אני עובדת על עצמי כל יום להיות מכילה ומאופקת להיות קשובה ולהיות שם בשבילו כל הזמן גם בזמן בכי או כעס אבל באמת שזה ממש קשה . זה משפיע עלי ממש במהלך היום אני מרגישה חסר אנרגיה וחשק להכל. מחפשת הדרכת הורים ולא מוצאת משהו מסובסד , דרך פרטי ממש יקר ואין לי את האפשרות לזה כרגע . מישהי שיכולה לתת לי טיפים או לנחם אותי מתי זה עובר? אני מפחדת שיהיה יותר גרוע אחרי שאלד… מפחדת גם לאבד את הגישה לילד שלי הוא בסך הכל ילד טוב עם לב טוב אבל ממש עקשן ולא מקשיב😞

רק יכולה להגיד שאני מזדהה איתך ואולי זה חלק מהגיל הזה והשלב ההתפתחותי כי גם הבת שלי בת שנתיים והיא ככה בזמו האחרון.. צריך הרבה אורך רוח ולהראות להם שהם לא מפעילים אותנו ולנסות עד כמה שאפשר להישאר רגועים בסיטואציה למרות שזה קשה.. שיהיה בהצלחה

אני מבינה .. אני בטוחה שאני ככה גם בגלל ההורמונים

ברוכה הבאה להתקפי זעם של גיל שנתיים 😅 הוא גם מרגיש שאת בהריון ומגיב גם לזה. ממליצה לך לקרוא על התקפי זעם (טנטרומים) ואיך להתמודד איתם, יש המון מדריכות הורים שמסבירות את זה. חשוב שתדעי שזה טבעי, נורמלי, תואם גיל ובעיקר אומר שהילד שלך מתפתח בהתאם לגילו ♥️ צריך ללמוד איך לגשת לזה אבל זה יהיה ממש בסדר.

את יכולה גם לחפש על זה אפילו פה באפליקציה, יש הרבה פוסטים על זה והרבה תגובות ששווה לקרוא.

אני יכולה לשתף אותך במה שעוזר לי עם הילדים שלי 🙏🏼 כבני אדם קשה לנו לקבל ״לא״ זה טבעי וזה מעורר התנגדות גם אצל הקטנים (וגם אצלנו האמת). אז מאוד עוזר לי לדבר בשפה של ״מה כן״ במקום ״מה לא״ אם אומרת לא אז אומרת גם מה כן מותר או מתי יהייה מותר..נגיד במקום ״אסור לשפוך מים על הרצפה״ אז להגיד ״אתה יכול לשפוך את המים במקלחת/בכיור״ ככה מפלס ההתנגדות שלהם יורד. בנוסף גם לנסות לתת לו כמה שיותר בחירה בין 2 אופציות שמקובלות עלייך. ככה הם מרגישים ״אחריות״ ומראש נתת שתי אופציות שמקובלות עלייך אז מה שלא יבחר יהייה טוב.. נגיד ״אתה רוצה להחליף טיטול בחדר או בסלון?״ או ״אתה רוצה את הסנדלים או את נעלי הספורט?״ וכו׳.. ודבר אחרון שאני מצליחה לחשוב עליו, זה לשלב משחקיות.. משחק זו השפה שהם מדברים הכי טוב וזה גורם להם לשתף פעולה.. נגיד ״בוא נקפוץ כמו ארנב למקלחת״ זאת התנהגות שאופיינית לגיל הזה, ואלו דברים שעוזרים לי עם הילדים שלי 🙏🏼

כמו שאמרו, מאוד מתאים לגיל וכן זה עובר אבל חשוב להתמודד עם זה נכון הכי חשוב עקביות אם את אומרת לא זה לא

מוסיפה גם 👆 להכיר ברגש שלו, לתת לזה שם ("אני צמש מבינה שאתה עצוב/כועס/מתוסכל..."), וגם לתת מקום לפריקה כמו בכי למשל. מותר להרגיש ולא צריך להבהל מזה או לנסות למנוע את זה על ידי הסחות דעת או מיד לספק מה שהוא דרש.. זה בסדר לבכות. זה גם בסדר לשכב על הרצפה ולכעוס נורא. הוא יכול גם לבוא לחיבוק, או לשטוף פנים, או להשאר שם ולכעוס.. הוא יבחר איך טוב לו להתמודד.

תודה בננות ניחמתם אותי קצת מקווה שנעבור את זה❤️🙏

גיל שנתיים הנורא , זה יעבור זה ברמת קשוח

יואווווו זה קשוחח, אני גם עוברת עם הבת שלי עכשיו אותו דבר, רוצה משהו ואם לא מקבלת מיד זה צרחות עד לב השמיים, אין לי כוחות כבר. קשה לי לחשוב כל יום על לקחת אותה מהגן.... שיעבור כבררר

אני עוברת את זה עם 2 זה נורא צריך הרבה סבלנות ושפיות יחחח