חייבת לפרוק את שעל ליבי, לא מצליחה לשתף אף אחד... לא טוב לי מעבר לזה שלא טוב לי, אני מרגישה שאין בי שמחה אמיתית... אני כבויה יש לי תינוק כמעט בן שנה שהוא כל עולמי אני אמא מסורה וטוטאלית מתפקדת ומתפעלת את הבית במאה אחוז אבל כבויה כאילו משהו מת מבפנים אין למה לחכות הייאוש עולה מהר, כל הזמן אומרת לעצמי שנמאס לי ובא לי לברוח, להיעלם מה שמחזיק אותי זה הבן שלי שצריך אותי והוא באמת מסב לי אושר אמיתי אבל אני מרגישה שאני רק אמא שלו לא אישה, לא בת זוג... אין לי זוגיות זאת אומרת, אני נשואה אבל אי אפשר לקרוא לשותפות לדירה שלנו זוגיות כבר אין לי טענות כלפיו, זה תוצאה של משבר מתמשך מאוד ארוך הוא לא מסוגל לתת לי את מה שאני צריכה כרגע וגם אני לא בטוחה עד כמה אני פנויה לקבל טיפול זוגי עזר בחלק מהזמן גם מזה כבר התייאשנו לפעמים יש בי מחשבות שמה שהיה בינינו מת, לא יחזור אף פעם... אולי גם נגמרה האהבה מסתכלת בתמונות שלנו של לפני הלידה ולא מזהה את הזוג המאושר הזה קשה לחיות ככה בלי שום ניצוץ בעיניים בלי מגע, פרגון, אהבה, הערכה גם אם הוא מרגיש, הוא לא אומר... מרגישה שכולם מתעניינים בו ובילד ולא בי לא שואלים מה איתי, איך אני אם אכלתי, איך ישנתי, איך אני מתמודדת עם לגדל ילד לבד ולתפעל את הבית (הוא עובד עד שעות מאוד מאוחרות) בלי זמן לעצמי, להתאמן, לאכול כמו בת אדם ולרדת במשקל, לצאת לנשום אוויר (עד שהוא חוזר בערבים אני כבר מותשת ורק רוצה לישון) מרגישה שהחיים האלה גדולים עליי שהבאתי לעולם חיים והחיים שלי נגמרו

למה את לא עושה דברים שאת אוהבת? עובדת? הילד במסגרת?. את חייבת לפנות זמן לעצמך. לא נכנסת לכם לכיס אבל אולי להביא מישהי לכמה שעות ביום אם הילד לא בגן כדי שתוכלי לצאת להתאוורר. או משפחה אם יש ויכולים לעזור. צריך לפנות זמן לדייטים/זמן זוגי. כותבת הכל מניסיון, הייתי במקום הזה, הרגשתי שנגמרו לי החיים.

אהובה ילד ראשון זה קשה, זוגות רבים נקלעים למשבר, הרבה פשוט לא מדברים על זה. אותנו כל החברים הזהירו, הגענו מוכנים והבטחנו לעצמנו שאנחנו לא נהיה שם, ונחשי מה - גם אנחנו היינו בדיוק במקום שלך ואפילו שקלנו להתגרש. כן, עזר לנו מאווווד טיפול זוגי. אבל הוא לא פתר הרבה, הוא רק הסביר לנו שכל אחד מאיתנו צריך לעבוד על עצמו מאוד קשה. וחלק גדול מלעבוד על עצמנו, זה לדעת להיות שמחים, שמחה שלא תלויה בדבר, אלא בך. אני יכולה לתת לך כמה עצות שעזרו לי: ✓ שימי לעצמך מדבקה של סמיילי על המראה, בכל פעם שאת שוטפת פנים או ידיים, מתפנה או מתקלחת,הסתכלי על הסמיילי ושימי חיוך על הפנים. בהתחלה זה מאוד מאולץ, אבל לאט לאט זה הופך לאמיתי. ✓ החליטי שיש עת לבכות ועת לפעול, השאירי את הדמעות לכתף של בעלך או למקלחת, בשאר הזמן תפעלי כדי לשנות את המצב. ✓ תאכלי דברים טעימים, יש עכשיו מלאא: אבטיח, גלידה, קרטיב, מלון, דובדבנים... מה שאת אוהבת! ✓ שימי תמיד ברקע בבית שירים שמחים שמרימים. יכולה להמליץ לך על מהפכה של שמחה והחיים שלנו תותים. ✓ תכריחי את עצמך לומר מילה טובה לבעלך פעם ביום, גם אם לא בא לך, גם אם רבתם, גם את זה רחוק מהתרגשות שלך באותו הרגע: החולצה מאוד יפה לך, יש לך ריח טוב, מקווה שיהיה לך יום טוב בעבודה, אתה נראה טוב היום, התגעגענו אליך. ✓ לא משנה מה, לא לתת ביקורת כלשהי בשעה הראשונה לפני שהוא הולך לעבודה או אחרי שהוא חוזר ממנה. גם אם הוא תמיד ביקורתי, יש לך שליטה רק על עצמך, וההתנהגות יפה היא תמיד מדבקת, לאט לאט זה ידבוק בו. ✓ שתפי אותו בתחושות שלך, אפילו במכתב אם יהיה לך קשה לומר הכל. כתבי לו שאת מתגעגעת לזוג שהייתם, כתבי לו שקשה לך לזהות אתכם ככה. כתבי לו שדמיינת את המשפחה שלכם בצורה אחרת ותארי לו איך. זו ההזדמנות שלך להראות את הפגיעות, ליצור אמפתיה, לשתף בחלומות. ✓ תסיימי כל יום בריקוד עם הבייבי, שימי בסוף היום מוזיקה רגוע שאת אוהבת, תרקדי עם הבייבי. אחר כך ארוחת ערב מקלחת ולישון. ✓ תצאי הרבה מהבית, לפארק, לחברים, למשפחה... תזמיני אלייך חברות, חברים, משפחה... לכי לבתי קפה עם הבייבי, עם חברות, משפחה .. תמיד אין כח לזה, אבל בדיעבד זה תמיד כיף וגם אי אפשר להיות בדיכי ליד אחרים, אז זה מסיח את הדעת לכמה שעות. ✓ אני בטוחה שאת עוד תמצאי דברים משלך שאת אוהבת. תעשי את כולם! ואם כלום לא עוזר (אחרי שניסית הכל), ממליצה לך לבדוק שזה לא דכאון אחרי לידה שלא טופל, שאת לא כבויה בגלל דכאון, תוכלי להתייעץ עם אחות טיפת חלב או רופא משפחה והם יפנו אותך לאנשי מקצוע שיעזרו לך לצאת מזה. את אמא לביאה וכתבת שהבן שלך מחזיק אותך, אז הגיע הזמן שתלחמי בשביל עצמך והמשפחה שלך בדיוק כמו שאת עושה זאת בשבילו. אל תוותרי על עצמך, את אלופה ובסוף את תמצאי את הדרך שלך 🙏❤️

יש סיכוי שאת חווה דיכאון אחרי לידה כדאי תמיד לדבר על מה שאת מרגישה עם הקרובים אלייך ועם בן זוגך שיעזרו לך ויסבירו לך שמה שאת מרגישה כלפיהם כנראה לא נכון ושכולם אוהבים אותך ושם בשבילך. שולחת לך ים חיבוקים וחיזוקים ואהבה מרחוק מה שבטוח את אמא מהממת ❤️

מורן תגובה מהממת!!! לגזור ולשמור ממש ❤️ אנונימית תקראי את מה שהיא כתבה אלף פעם ותדפיסי את זה ותעברי על ס״ה ביחד עם בעלך. מדוייק.

תודה רבה לכולכן על התגובות ובעיקר לך מורן על הפירוט וההשקעה... הייתי היום אצל פסיכולוגית והיא אכן אבחנה שאני סובלת מדיכאון ואפילו הציעה טיפול תרופתי כדי שאוכל להרים את הראש מעל המים עוד לא סיפרתי לבעלי מרוב הבושה...

יופי אהובה, אני ממש שמחה שהלכת לקבל עזרה. אין לך מה להתבייש, זה מאוד נפוץ וזה גם עובר (: תדברי עם בעלך, תשתפי אותו שאת כבר לא מזהה את עצמך, שאת מרגישה כל הזמן עצובה, שהלכת לקבל עזרה ושאת צריכה גם את התמיכה שלו ❤️❤️❤️