תגידו יש מצב שגיל שנתיים ה״נוראי״ שכולם מדברים עליו למעשה מתחיל בגיל שנה וחצי?

התחיל לפני

בהחלט🥴🤯

איך מתמודדים עם זה? אמיתי אני לא יודעת מה לעשות עם זה להתעלם? לתת לזה לגיטימציה? מה קורה על כל פעולה שמנסים לעשות מקבלת סירוב וצעקות

מתי השיא של כל הדבר הזה???? כאילו מרגיש לי כל יום השיא ואני אפילו לא בתחילת הדרך חחחחחח בן שנה ו5

יש לך שנה לפחות אחותי זה גיל מרד שמנסים הכל ובלי מספיק שכל להבין סכנות אבל תלמדי להנות מהמתיקות הנוטפת שבגיל, אין גיל כזה מתוק כמו הגיל הזה, אז זה מפצה על הקושי

שלי בת שנה ו8, התחיל גם בסביבות שנה ו5 ותוסיפי לזה שהתווסף לה אח קטן אז בכלל.. אני אישית נותנת לה גבול מאוד ברור, לא נכנסת איתה למלחמות מיותרות, אם נגיד זה באוכל אז אני אומרת לה שזה מה שיש והיא מחליטה אם לאכול או לא, אני לא מציעה לה את כל המקרר עכשיו (כשאני יודעת שזה מאכל שהיא אוהבת). אני מתעלמת מבכי ללא סיבה וכעסים כאלה ואחרים ואומרת לה שאני כאן כשהיא תירגע, בכל רגע נתון כשהיא רגועה אני מחבקת ואומרת כמה שאני אוהבת אותה, משחקת איתה ובעצם נותנת לה להבין שכשהיא רגועה היא מקבלת הרבה יותר מאשר כשהיא סתם כועסת ומוציאה עצבים. תתני אפשרות בחירה איפה שאפשר, מתוך סל אפשרויות שאת בוחרת. אם את תלכי בקו ברור והוא יבין שאין איפה לשחק ולגרום לך "להיכנע" ו"להישבר" זה ייתמתן מאוד מהר, הוא ימשיך לבדוק אותך אבל הכל יהיה בעוצמות פחות גבוהות ויעבור יותר מהר. אם היו לך גבולות כלשהן עד היום, אל תרפי מהם כי הגבול שעכשיו הוא יעשה מה שבא לו מאוד דק

סליחה על החפירה😅

אם כבר לא סליחה אלא תודה רבה על ההסבר! אני לפעמים מתדרדרת לפתיחת בופה במהלך הארוחות רק כדי שיאכל, ובבקרים האחרונים הוא מתעורר עם צרחות שיש לצייין אני הכי נחמדה שיש איתו בבוקר אני ישנה במיטה ליד המיטה שלו ואני אומרת לו מתוק שלי קמים בכיף אומרים בוקר טוב ועד שאני לא מרימה אותו הוא לא מפסיק לצרוח ופעם זה לא היה ככה. בבין לבין כמובן שאני מנסה להנות ממנו כמה שאפשר אבל כמובן שהביקורת היא קודם כל כלפיי עצמי איך הכי נכון להתנהג בשבילו. אז באמת תודה לך על התגובה וההשקעה.💕 וטלטול באמת שזה גיל נורא מתוק, ואני רואה שהוא גם בונה את האישיות שלו והוא פשוט גבר גבר קטן אבל לפעמים אני פשוט מרגישה שאין לי את הכלים לדעת להתמודד עם זה ואני לא יודעת האם להתעלם מהסיטואציה או מה? מה נכון בשבילו שאמא תעשה.

וגם אני הולכת ללדת עוד חודשיים וחצי בערך אז בכלל

קודם כל בנוגע ללידה, תכיני אותו כמה שאת יכולה... תדברו על זה, כי זו תהיה חוויה לא פשוטה עבורו שעלולה גם להחריף את ההתנהגות וזה בסדר וטבעי! אחרי הלידה תערבי אותו ותתני לו לעזור לך, תתני לו גם זמן איכות לבד.. בנוגע לבקרים אצלנו אותו הדבר, אני חופרת לה שהיא יכולה לקרוא לי אמא והיא לא צריכה לבכות או לצעוק, זה מחלחל לאט לאט.. היא מצליחה להיות קצת יותר מתונה, ואם היא בוכה אז אני אומרת לה אני באה עוד רגע ומשמיעה לה את הקול שלי מרחוק כי לפעמים אני לא יכולה להגיע באותה שנייה ואז היא באמת נרגעת, לפעמים קוראת לי אמא שאני בהלם

ורגשות המצפון והאשם תמיד יהיו כלפינו אין מה לעשות, את יודעת כמה פעמים בסוף יום אני מדברת עם בעלי ומשתפת אותו שאני לא מבינה מה אנחנו עושים לא בסדר אבל בסדר לומדים לאט לאט מהי הדרך הכי נכונה לתת לילד את החום והאהבה ולהינות ממנו ומצד שני גם להעניק לו את הגבול שהוא צריך! כל ילד צריך גבול כי אז הוא הולך לאיבוד, אני פחות מאמינה בשיטה של לתת לילד את כל מה שהוא רוצה ולהעניק לו רק ליטופים וחיבוקים, זה לא בונה אותם לשום דבר בעיניי! הם צריכים להבין שיש מותר ואסור, שיש דברים מתסכלים בחיים שאי אפשר לקבל וזה בסדר, הם מתחשלים ומתחזקים להמשך

אני איתך אני גם חושבת שילד צריך להבין שיש מותר ואסור ושיש הרבה תסכול שצריך ללמוד להתמודד איתו. זה בדיוק הרגע שאני עוצרת עם עצמי ואומרת מה לעשות. תודה רבה לך בכל אופן על ההסבר ועל הזמן שהקדשת💜 אנסה ליישם לאט לאט.

בנוגע ללידה… לא דיברתי איתו על זה בכלל.. כאילו לא חשבתי שהוא באמת מבין את זה אבל מצד שני אומרת יבוא יום ואני אחזור הביתה עם תינוקת איך הוא יאכל את זה? איך באמת מסבירים לילד בן שנה ו5 את כל זה? חחחח

הוא מבין הרבה יותר ממה שאת חושבת והוא חייב הכנה לדבר הזה, תחפשי ספרים שקשורים, אצלי היא בת אז בעיקר שיחקתי איתה עם בובה ובקבוק, תדברו על הבטן שגדלה, שעוד מעט יגיע תינוק הביתה.. זה שוק ממש בשבילם! אני התאשפזתי עוד לפני ולבת שלי היה לא פשוט, היא לא ראתה אותי כמה ימים ואז כשראתה לא רצתה לבוא ובכתה מלא אבל לאט לאט מתרגלת לרעיון, עכשיו יותר ניגשת ומנסה לשחק ולחבק את הקטני (עוד מעט בן 3 חודשים🥰). כשלא תהיי בבית, אז מי שנמצא איתו חשוב שיגיד לו שאת עוד מעט חוזרת, שיבין שאת הולכת וחוזרת ולא נעלמת פתאום! חשוב להקדיש לו זמן אחרי, אם היו דברים בשגרה קבועים אז לנסות לשמור כדי שיהיה לו איזשהו בסיס קבוע ועוגן. יכולים להיות כמה ימים קשוחים, המעבר בין אחד לשני הוא לא פשוט רגשית (לפחות אצלי חח) אבל כמה ימים והדברים נכנסים לשגרה מאוד מהר!!

יאאא איזה כיף לשמוע קודם כל בשעה טובה❤️❤️ אני אנסה לעבוד על זה בימים שיבואו לא באמת ייחסתי לזה חשיבות אבל את צודקת אני אנסה להסביר לו יותר מה עתיד לקרות. קשוח זה יהיה בטוח, קודם לו כל הסטטוס בבית הולך להשתנות וגם לי אני לא יודעת איך אי פעם אצליח לאהוב עוד מישהו כמו שאני אוהבת אותו זה התסביך הכי גדול שלי האמת חחח

תודה רבה🤩😍 חחחח בנוגע לאיך אפשר לאהוב עוד מישהו אל תדאגי לזה, בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שאיזה טירוף זה איך הלב מתרחב ויכול להכיל עוד יצור קטן ואני לא יכולה להגיד לך שיש מישהו שאני אוהבת יותר, שניהם ממלאים אותי בצורה שאי אפשר לתאר!!! יש את הכאפה הראשונית של שינוי סטטוס, אם חשבתי שהמעבר מזוג לבד לזוג עם ילד זה קשה אז מעבר מילד אחד לשניים בעיניי הרבה יותר קשה, לוקח קצת זמן להתרגל ולהבין איך עושים את זה. מאחלת לך שתצליחו לתמרן בין כולם ולעשות את זה בדרך הנכונה ביותר עבורכם! 🤩