אני אובדת עיצות!!! אני עם ילדה בת שנה ועשרה חודשים שתהיה בריאה. מוציאה לי את המיץ. הלידה היתה מאתגרת וגם הגידול מאתגר. כל הזמן בוכה, מפונקת , נבונה ומתוקה ייאמר לזכותה. אבל עכשיו אני מרגישה שאני כבר מפחדת להיות איתה לבד עד שבעלי בא !!!! היא מטמטמת אותי !!! (לא חלילה שאעשה לה משהו אלא ביותר שאסבולללל) זה לגיטמי?? יש עיצות לעזרה??? כל דבר יתקבל בברכה כי אני רק מתרחקת מהרצון להביא עוד תינוק !!!

לולי קטנההה מאיפה את

מסגרת לא באה בחשבון? אם לא. מסגרת אז לבנות לוז כי זה מחרפן וזה מטמטם שהם דבוקים אלינו כול היום בואי נהיה ריאליות הכול בסדר. תבני לוז תעייפי אותה תעסיקי אותה שימי לב מה מושך אותה יותר/פחות ותזרמי עם זה ולהציב גבולות כמובן ב ה כ ל ! בהצלחה זה תקופה וזה עובר ❤️

היא במסגרת!!! זה הקטע חחחח אני עובדת עד 16 והיא איתי מ16:30 עד שינה

היא מטמטמת אותי לא נותן לי להתפנות אפילו. לא מסכימה לישון במיטה שלה. אמאלה ואני אחת קשוחה דווקא נחשבת כולם חושבים שאני מחנכת טיל ואני עוד שניה מתההההההההה

לא יודעת אם זה לגיטימי לגיל וזה עובר או שזה האופי שלה ואני צריכה להתעקש ולתת לה לבכות יותר

למשל היא לא רוצה לישון במיטה שלה היא לא מפסיקה לבכות גם אם אני מתעקשת הרבה זמן. והלב שלי נשבר

כמוני כמוך אין מה לעשות ועוד יש בעלים שעובדים משמרות חח תראי זה לא מלא שעות תחשבי שהיא לא איתך יום שלם אבל אם את מרגישה שהיא חסרת גבולות זה בדיוק הזמן הנכון להציב תעבדי על זה זה קשה בהתחלה ויש פעמים שנשברים כי יש לנו מצפון אבל כשאפשר כמובן תעמדי על שלך זה לא מלא שעות זה פורפרציונאלי עד למקלחת והשכבה .. הכול בסדר

יש פעמים שהבת שלי צורחת את נשמתה מהמיטה אני מרגיע ויוצאת מרגיע ויוצאת יש ימים כאלו אני חושבת שאי אפשר שכול יום יעבור חלק ..שום דבר לא צפוי

והיא בוכה עד שנרדמת?

זה לא קשור לחינוך, ולתת לילד לבכות זה אף פעם לא פיתרון.. וזה גם לגיטימי כי זה גיל כזה. היא לא "תלמד" לישון במיטה שלה, כנראה היא לא מרגישה ביטחון שם ולהתעקש ששם היא צריכה להיות, זה לא מה שיתן לה הרגשה נעימה שם. תני לה לשחק שם הרבה במשך היום ותעשי תהליך מאוד הדרגתי. אם זה משהו שהתחיל לאחרונה, יכול להיות שזו תקופה של חרדת נטישה. אצלינו היתה חזרה מטורפת של חרדת נטישה בדיוק בגיל הזה, וזה גם ממש מסתדר עם זה שאמרת שלא נותנת לך ללכת לשירותים. הבן שלי פתאום היה צריך לישון *עליי*. ברגע שהיה זז ויורד ממני (כי לא נוח לו) היה תוך שניהההה מתעורר בבהלה וצרחות! נתתי, איפשרתי, חיבקתי, וזה חלף מעצמו. אם זה ככה מתמיד, זה גם מובן כי היא לא רגילה למיטה הזו.. צריך לחשוב על דרך לעשות לה הסתגלות בהדרגה כי אין לנ דרך להבין מה את רוצה, היא פיצית ואת מבחינתה שמה אותה בקופסא שבה אי אפשר לקבל חיבוקים.. לא אומרת את זה כמשהו רע.אלייך, זה היה לי ככה לפעמים עם הבן שלי אז ניסיתי לראות מנקודת המבט שלו.

יסמין.. אני ישנתי עם ההורים שלי עד גיל יחסית מאוחר לכן אני לא מסוגלת להלחם איתה לישון לבד, ואני תמיד מסכימה ומחבקת ובעלי מתבאס עליי כי זה לא נוח לנו. אבל אין לי לב לראות אותה בוכה וצורחת כשאני זוכרת את עצמי ישנה איתם וזה הסב לי אושר וביטחון. לגבי חרדת נטישה- חזרנו מחופשה וזה החמיר. אז זה כנראה זה אבל אני באמת מרגישה שאני לא מסתדרת איתה. כולה 3 שעות, ואני מרגישה שאני מאבדת את זה!!!! אני לא יודעת מה אני עושה לא נכון.. מה אפשר לעייף אותה למשל? כי בבית שום דבר לא מעניין אותה ולצאת לבחוץ ביא גם שם עושה טרור אלא אם לוקחים אותה לגימוברי שזה לא אפשרי כל אחר צהריים כמובן

ממש מבינה אותך.. זו גם באמת תקופה מאתגרת ונשמע שאתם הורים מדהימים ושם עבורה מכל הלב ♥️ מה לגבי לנסות להצמיד את המיטה שלה לשלכם? כמו מיטחברת כזה.. או להרדים איתכם ואחר כך להעביר אותה? (כדאי אולי להתחיל עם זה באיזה שנ"צ, כי בלילה זה אולי יבלבל אותה מדי) זה גם גיל שהם מתחילים קצת עם השטויות של גיל שנתיים - יודעים מה הם רוצים, ואפילו התקפי זעם.. ממש ממליצה לך לקרוא על זה קצת כדי שתראי שיש לך ילדה נורמלית, חכמה ומתוקה שממש לא עושה לך דווקא ♥️ מה הכוונה עושה טרור? מה קורה אם אתן הולכות לגן שעושים למשל?