היי בנות בוקר טוב. אני וגיסתי ילדנו באותו חודש לפני שנתיים והילדות שלנו בנות אותו הגיל. אני ובעלי גרים במרכז. גיסתי ובעלה גרים עם אצל ההורים שלה (חמי וחמותי), ככה שהסבים בעיקר מגדלים אותה. בכל פער שאנחנו נוסעים אליהם, אני מרגישה שהם מתייחסים רק לבת שלה ומתעלמים משלנו. אני מבינה שהם יותר קרובים אליה, כי הם מגדלים אותה וגרים איתה. אבל אנחנו באים כל שבת שניה וזה פשוט כבר לא נעים ומבאס, הבת שלי כבר בת שנתיים והיא מבינה שסבא וסבתא לא מעוניינים בה והתחילה ממש לבכות בכל פעם שנוסעים לשם.... אמרתי לבעלי שידבר עם ההורים שלו על זה, אבל הוא מעדיף שלא כי הם מהסוג הנעלב שאחר כך יכולים לפתח מזה ריב ולא לדבר איתנו שנתיים. רעיונות?

אם לא נעים לא נוסעים וזהו

יכולה להגיד לך שאצלנו ההפך, בגלל שאנחנו גרים רחוק ושאר הנכדים גרים קרוב לסבתא , תמיד כשאנחנו מגיעים לביקור היא מתנצלת חצי בצחוק מול הנכדים האחרים שהיא לא מתייחסת אליהם היום ונותנת יחס בעיקר לילד שלי שרואה אותה פעם בחודש.. אם זה נורא מפריע לך הייתי מדברת איתם בצורה נעימה

אם אני אגיד לך שאנחנו מגיעים לחמי וחמותי ומתייחסים לשכנות ולא לבנות שלי… פשוט הפסקנו ליסוע סתם מעליב מייצר ריבים בין הבנות שלי לשכנות האלה והשוואות מיותרות

אי אפשר לדבר עם ההורים שלו, הם אנשים כבדים כאלה של פעם, מחפשים איך להעלב ולריב מכל שטות. אני מעדיפה שלא להכנס לריבים האלה במשפחה שלהם (כל פעם מישהו לא מדבר עם מישהו...). וגם חשוב לי שבעלי יהיה עם ההורים שלו ושהם יהיו עם הבת שלנו, בדיוק כמו שחשוב לי שנהיה אצל ההורים שלי. לכן אנחנו עושים שבת פעם אצל ההורים שלי ופעם עם ההורים שלו. מצד שני, אני מרגישה שהבת לי סובלת, אנחנו נוסעים והיא יושבת על הספה ורק רואה איך סבא וסבתא משחקים עם הנכדה השניה וקוראים לה חיים שלי וכפרה ולבת שלי תמיד בשם שלה ורק דברים שבשגרה אם הם שואלים אותה אם היא רוצה לשתות או לאכול למשל... אני מרגישה כאילו שאנחנו לא קיימים....

אני אישית לא בעד לא לנסוע בכלל או לנתק קשר זה המשפחה של בעלך אחרי הכל.. תנסו לדבר תגידי לה אפילו שהילדים זרקו לך על זה משהו שסבא וסבתא מתייחסים רק לנכדים האחרים ושישימו לב שהילדים לא יעלבו

אוף מבאס אותי שבסוף תמיד הקושי זה קשור למשפחות, במקום שזה יהיה המקום הכי קל ואוהב 😥

הם מתייחסים אל הילדים של גיסתך מתוך הרגל ,שיחה קצרה ונעימה לא תיצור ריבים, תסבירי להם שהבת שלך בוכה כי לא מתייחסים אליה והיא מרגישה את זה אם אפשר להתייחס שווה ושווה ביום שאתם באים וזהו תראי מה התגובה שלהם אם הם יתחילו לכעוס ולעשות פרצופים אולי אל תלכו כמה פעמים

לדעתי את תהיי שם עם הילדה ואם היא תבוא אליך בהתבכיינות כזה (שהם עושים את הקולות שלהם שלא כיף להם) או אם תידבק אליך תגידי לה "מה חיים שלי לא משחקים איתך??" ואז היא תעשה לא עם הראש או משהו כזה ואז תיקחי אותה איתך יד ביד ותגידי לה "הנה בואי מאמי שלי סבתא תשחק איתך" או "בואי תשחקי עם הילדה ביחד" לדעתי לפעמים במיוחד שזה לא המשפחה שלנו אלא המשפחה של הבעל יש מין ריחוק כזה לא יעזור כלום בין החמים לבינינו והילדים שלנו.. לא יודעת למה אבל רואה את זה הרבה.. כנראה הם שומרים ממך מרחק או אולי היית מעירה הרבה אז נמנעים. התפקיד שלנו באימהות זה לדחוף את הילדים שלנו שירגישו נעים ואם בכל זאת אחרי שאנחנו עושות את המאמץ וההשתדלות זה באמת לא עובד אז זה כבר סיפור אחר.. אבל תנסי.. תנסי גם אולי להביא איזה משחק או לקנות מתנה גם לבת שלך וגם לאחיינית ולדרבן אותן לייצור חברות ומשחק סביב מה שהבאת ואז זה יזרום.. אם תחברי ביניהן ממש האחיינית לא תרגיש צורך להישען על סבא סבתא אלא להיות עם הבת שלך

במקום כל שבת שניה אולי תסעו בהפרשים קצת יותר גדולים ואז ישימו לב וישנו את היחס. כמובן שצריך גם לדבר. בכל זו זאת גם נכדה שלהם.

תגידי להם שהנכדה שאלה אם סבא וסבתא אוהבים יותר את הנכדה השניה מאשר אותה? תגידי את כל הדברים הקטנים האלה תדברי עם הסבתא, זה יעשה לה מצפון ויכנס לה ללב בלי שאת קשורה לזה

זה בדרך כלל הפוך. בגלל שהם פחות רואים אותו הם ירצו אותו יותר. לדעתי יש סיבה אחרת שלא קשורה לילד. ואם לא טוב לך אל תלכי לשם!!

לא להתארח שם הרבה

אני כן חושבת שצריך להגיד על זה מילה ואם הם בוחרים להעלב ולא לראות אתכם שנתיים זה מוכיח את מה שאמרת ופוטר לך את הדילמה את לא צריכה יותר לנסוע לשם במשך שנתיים ויכולה לעשות שבתות נחמדות עם הילדה