שלחתי את בעלי והילד לארוחת שישי עם המשפחה שלו ובחרתי להשאר לבד בבית אפילו את סיר הבשר שהכנתי שלחתי איתם למה אני מספרת לכן את זה? כי בעבר זה היה אישיו ודרמה והיום אפילו לא הזלתי דמעה לא מפריע לי להשאר לבד בבית... יכולה ללכת להוריי אבל בוחרת שלא כנראה שאלה סימנים של ייאוש ודעיכה ואולי גם הבנה שכך הולכים להראות חיי, בנפרד

למה אבל שיראו כך חייך אם את עושה את זה? את שלחת אותו..

הוא היה צריך להשאר איתך לפי דעתי

למה שיראו כך חיי? כי אני בוחרת לקחת זמן לעצמי כדי לצבור כוחות עבור הילד שלי היה צריך להישאר איתי? במציאות אחרת... עם גבר אחר... לא עם הנוכחי לצערי

הוא היה צריך להשאר איתך!!!!!!!!! לא משנה כמה אני ובעלי רבים הוא לעולם לא ישאיר אותי לבד גם אם אבקש. הוא לא אוהב לצאת בלעדיי אפילו כשהיינו חברים היה לוקח אותי לכל יציאה עם חברים ולא הולך בלעדיי מבחירה שלו.

דורי, זכית ❤️

אולי חשב שאת צריכה זמן רגע לבד ? גברים מאוד קשה להם בדרך כלל להבין מה אנחנו רוצות אם אנחנו לא אומרות את זה, לא רק בעלך אלא רוב הגברים חחחח

דיאנה, יש בזה משהו אבל לצערי אנחנו במצב זוגי מאוד רעוע עד כדי כך שהמחשבה שלי היא: ממילא ידברו עלייך במשפחה שלו, אז לפחות שתהיה להם סיבה והאמת היא, שמעדיפה להיות לבד בערב שבת מאשר בסביבה שלא נעימה לי

חיבוק גדול בחזרה שלי מאחלת לנו ימים מאושרים וטובים! ❤️

אויי נסיכה עצובי🥲

גברים פשוט עושים מה שאומרים להם😂 לא חושבת שהוא באמת חשב לעומק וחשב על זה . את מכירה את בעלך כדי לדעת אם זה בכוונה

.

שאקי, האמת שלקחתי את זה בטוב הפעם... הייתי זקוקה לזמן לעצמי 🤍 ספיר, זה נכון אבל כמו שכבר ציינתי אנחנו לא בטוב מאז הלידה... ואצלנו זה כן סיפור ללכת בנפרד הכל טוב באמת, אני שמחה שעשיתי את זה פשוט חוששת ממה זה אומר שזה עבר לידי ולא נשברתי תוהה אם זה מייאוש או איבוד עניין

ביום יום כן יש עניין ביניכם או שזה חד פעמי?

גל, זה תלוי ביחסים בינינו...

אבל זו פעם ראשונה שלא הלכתי כי אני החלטתי שלא מתאים לי הייתה עוד פעם שהוא אסר עליי להגיע לארוחת שישי ורק נסעתי להחזיר את הילד, כשהייתי בחוץ הוא הציע שאכנס וסרבתי ובפעמים אחרות הייתה דרמה ובכי ובסוף אספתי את עצמי והלכתי

וכמובן שהיו גם פעמים שהלכנו בטוב

מזאת אומרת אסר עליך להגיע ?

אמר שהוא לא מעוניין שאצטרף אליהם הוא נוסע להוריו עם הילד בבוקר, מכיוון שאני עובדת רצה להישאר שם מהבוקר עד הלילה, אחרי הארוחה... היינו בריב ולכן אמר שהוא לא מעוניין שאצטרף התחננתי שלא יעשה לי את זה כי קשה לי נפשית לא לראות את הילד כל כך הרבה שעות... אז סיכמנו שאגיע לאסוף אותו (שעה נסיעה)

קשה לי ממש לשמוע את זה.. למה אנחנו חיות עם גברים שמתנהגים אלינו ככה?

כן זה באמת סיפור עצוב בכללי, המצב שלנו עצוב... יש לי בן זוג שהיה הכי מהמם בעולם, עש שהפכנו להורים... נוצר סדק ביחסים ואנחנו פשוט לא מצליחים לעלות על דרך המלך ההתנהגות שלו היא תוצאה של המילים שלי, מודה

ניסיתם טיפול זוגי ? זה יכול ממש ממש לעזור. עוזר לכם להבין את הנקודות המבט של השני וממש פותח שיח על מה מפריע ביחוד כשלא מצליחים להגיד את זה בבית

היינו כמה מפגשים, עשינו הפסקה כי המצב השתפר ואז קרסנו שוב... חזרנו השבוע אחרי תקופה... לא יודעת אם נחזור למפגש נוסף, המפגש האחרון היה גרוע מאוד