בערב כזה אמוציונלי אני מסתכלת על הבן המתוק שלי בן חצי שנה ומתה מפחד מהיום שבו הוא יתגייס. יודעת שיש עוד זמן, אבל המחשבה גומרת אותי😭

גם אותי גמורה מהמחשבה רק

בול מה שעבר לי בראש היום. בכלל כאמא יש כל כך הרבה דברים שאני חושבת עליהם פתאום שלא ייחסתי חשיבות קודם

גם לי עברה המחשבה הזו והתחלתי לבכות בהיסטריה

ואי אמאל’ה הפחד עכשיו כשאני אמא ממש משתק.

זה בדיוק מה שעובר עליי בדרך כלל כל שנה אהבתי לקרוא סיפורים, לשמוע, לכבד את היום הזה אני עדיין מכבדת אבל מרגישה צורך להתנתק רואה בטעות סיפור על מישהו וישר המחשבות רצות קדימה. ואור אשכר, שנרצח, כל יום מלווה אותי ואני לא מפסיקה לחשוב על המקרה הזה. והכי עצוב.. שכמה שננסה לשמור, לא הכל תלוי בנו.