אני בשבוע 4, הריון ראשון, ומעשנת. ממש קשה לי להפסיק, אני באמת לא יודעת איך להילחם עם הצורך הזה של להדליק סיגריה עם הקפה בבוקר, אחרי אוכל או סתם בדרך לעבודה.. אמרו לי שהרגשות אשם יעשו את שלהם ואני אפסיק אבל בינתיים עדיין לא ראיתי אולטסאוד או דופק וקשה לי ממש להפסיק.. מה שכן הפחתתי ממש מאז שגיליתי ואני משתדלת לא לעשן סיגריה שלמה בכל פעם שאני מדליקה. יש פה עוד במצבי? יש למישהי טיפ לאיך להפסיק?🙏

תחשבי על העובר שלוקח ניקוטין בכל פעם שאת מעשנת ,על אפשרות של בעיות אסתמה בעתיד שיוולד ואולי ברגע שתראי דופק תביני שכל הרעל שאת מכניסה לגוף גם העובר לוקח ובשבועות הראשונים עישון יכול לגרום להפלות ,אני עישנתי שנים אבל אף פעם לא בהריון וכיום אני כבר 6 שנים לא מעשנת ברוך השם וטוב לי ,תגידי לעצמך פסיכולוגית שסיגריה שאת לוקחת בגלל צורך מזיקה לנסיך או לנסיכה בבטנך ותאמיני לי שאהבה אליהם תגבור על הדחף

תראי סרטונים ביוטיוב מה העישון עושה לעובר ואיזה נזקים לטווח ארוך זה עושה. אני גם עישנתי לפני ההריון וחזרתי לעשן איך שילדתי בבית חולים מחוץ לבית יולדות בפינת עישון!! אבל בהריון הפסקתי לחלוטין מה שווה הסיגריה אם אני מרעילה את העובר חסר הישע הזה וגם אוכלת כאפות ויסורי מצפון? שווה לתחת להעיף תסיגריות לפח לאמץ הרגלים אחרים למרות שאת לא רואה אותו, ואין לך בטן וזה נראה לך רחוק התואר הזה ״אמא״ את כבר אמא. וכאמהות יש לנו אחראיות אני מאמינה בך

אני מעשנת 10 שנים, גיליתי על ההריון שלי גם בשלב מאוד מוקדם, שבוע חמישי איך שראיתי שני פסים בבדיקה הפסקתי לעשן בבת אחת(גם סיגריות וגם וויד), ולא אשקר לך.. זה אחד הדברים היותר קשים שעשיתי. נכנסתי לדיכאון ולא פסח עליי אף תסמין גמילה מהניקוטין. אבל וזה אבל גדול תוך שלושה שבועות פלוס מינוס זה הפסיק להיות קשה. והקושי התחלף בתחושת גועל ובחילה בכל פעם שהרחתי סיגריה/פייסל. כן, הרצון להדליק סיגריה קיים אחרי אוכל וכו׳, אבל זו מחשבה שחולפת תוך כמה רגעים.. תהיי חזקה אהובה זה לא פשוט אבל את מסוגלת. בתקווה שאוטוטו במילא לא תוכלי לעשן מהבחילה שהריח יעשה לך

אז העצה שלי לעשות את זה בבת אחת, בלי להפחית. פשוט להפסיק ולמצוא תחליף אחר (אני התנחמתי באוכל🤷🏻‍♀️) תאפשרי לעצמך לכעוס על העולם, להתבאס ולפנטז על הסיגריה של אחרי הלידה ותזכרי שזה מצב זמני ושיש לך מטרת על שהיא הבריאות שלך ושל הקטני שבבטן❤️

לפני שנקלטתי להריון הראשון עישנתי. (לא מהעדינות, הייתי מעשנת קופסת נקסט רגיל ביום, באזור ה 10 שנים) בקיצור התחלתי להפחית איך שגיליתי וחשבתי שצ׳יק צ׳ק אני מפסיקה. ואני לא. זה היה לי מאוווווד קשה. היה שלב שהייתי מעשנת ובוכה מרוב רגשות אשם, מתביישת, אבל לא מצליחה לא לעשן.. הפסקתי לגמריי באזור שבוע 20 וגם זה בקושי רב.. אמרתי לעצמי שברגע שאלד אחזור לעשן וזה רק משהו זמני וכו׳.. בניתי על הסיגריה הזאת של אחריי הלידה כל הזמןןן.. בסוף ילדתי, הנקתי, עוד הריון, עוד הנקה.. בקיצור כבר לא חזרתי לעשן 😅😅😅 היה לי מאוד קשה להפסיק.. אבל באמת שהרגשות אשם הרגו אותי.