סיפור מוזר אבל.. למדתי רפואה, והייתי אמורה להתחיל התמחות (זה היה חלום שעבדתי ממממש קשה בשבילו) יש לי בן שנה ובהריון חודש שישי, ואת אמת? לא אכפת לי בכלל לעבוד כעת! כל מה שאני רוצה הוא להיות עם הקטנים שלי, לאהוב ולגדל אותם לא ציפיתי שאגיע למצב כזה אבל אני רק רוצה להיות בבית ועם הילדים..

מובן והגיוני. האוצרות הקטנים שלנו מגמדים את כל שאר הדברים שקיימים בעולם. אבללל.. הייתי ממש ממש ממליצה לך לא להשאיר את הרפואה בצד וכן להמשיך. עבדת בשביל זה ממש קשה כפי שציינת חבל על זה.. אני אישית גם ממש בעד לצאת לעבוד עם גידול הילדים ביחד. בשביל הנפש שלי. אבל כל אחת זה משהו אחר..

שהייתי בהריון אני הייתי בטוחה שאני אחזור לעבודה ישר 3 חודשים אחרי לידה, אבל מהרגע שילדתי אני אמרתי שלא אעזוב ולא אשים אותו בשום מקום, אני רציתי להיות הראשונה שתהיה שם בשבילו ברגעים הראשונים ולעשות הכל הילד בן 10 חודשים ואני בהריון שני, לא מתכוונת לחזור לעבודה עד ששניהם יגדלו מספיק לגנים😄

מבינה אותכן לגמריייי מה היית עובדת?

הייתי עובדת בעבודה שמאוד חשובה לי והייתי מרוויחה מושלם, לא למדתי עבור העבודה הזו לכן אם ממש השקעת וכיוונת להגיע לשם- שלא תתחרטי שהילדים יגדלו וכבר יהיו בשלהם ואת תפספסי את ההזדמנות שלך

את צודקת.. אולי אחרי שהילד השני יגדל קצת אני אחזור