סיפור לידה לא הכייפי והמדהים שכולן רוצות לשמוע. לא הכי פשוט לקריאה, קחו את זה בחשבון. עברו חודשיים וחצי מהלידה. היו לי צירים כבר משבוע 37 אבל שום דבר לא התקדם והצירים לא הובילו לשום מקום. היה חשד שהשילייה לא מתפקדת והעובר לא גדל (IUGR) ועם כל הכיף שבעניין גם הזרימות דם למוח שלו היו לא תקינות, מה שהפך את זה להריון בסיכון גבוה. בגלל הIUGR הייתי במעקב במשך שבועיים ועם הנחייה לעקוב הרבה אחרי התנועות שלו והאופי שלהן (פעמיים בשבוע להגיע לעשות אולטרסאונד ומוניטור ולראות מה קורה איתו כי במקרים כאלו יש לא מעט סופים לא שמחים) ואז ב38+6 עשיתי סטריפינג בבוקר שאחריו הפנו אותי למיון כדי להגיע להשראת לידה, וסטריפינג נוסף בערב כשירדתי למיון נשים. השאירו אותי לאישפוז בהמתנה לזירוז - זה לקח יומיים במחלקת נשים ועד שהכל באמת התחיל זה היה ב3-4 לפנות בוקר ביום השלישי שהתחילו לרדת לי המים בטפטופים. סוףסוף הגיע הרגע המיוחל והורידו אותי לחדר לידה, ושם התחילו ב6 וחצי טסט של פיטוצין כדי לראות איך העובר מגיב ואם יהיה אפשר להשתמש בפיטוצין או שאצטרך לעבור ניתוח. הטסט שלי נמשך שעה וחצי ואחריו המים ממש כבר זרמו, אישרו שהעובר יכול לעמוד בפיטוצין ואפשר להמשיך עם לידה וגינלית. מה שכן זה היה ככ כואב שבכיתי כל הזמן עד שסיימו... ישר אחרי הטסט ביקשתי לעשות חוקן וכשחזרו לתת לי פיטוצין כדי להתחיל לא הסכמתי אלא אם קודם שמים לי אפידורל, כמובן שהסכימו. ההחדרה של האפידורל הייתה נוראית אבל שווה כל רגע. כל משמרת בדקו לי פתיחה, ספוילר - זירוז זה לא זריז. היו מיילדות נחמודת יותר ונחמדות פחות אבל סה"כ היו ממש בסדר. לא אשכח את המיילדת שהתעקשה איתי על ספינינג בייביז ודרשה שאזוז קצת, בזכותה הלידה התחילה להתקדם. שוב קיבלתי מיילדת שלא ממש חושבת שספינינג בייביז עוזר אז אחרי דיי הרבה שעות בלי התקדמות החליטו לפקוע לי את ההמשך של המים, אחרי שזה לא התקדם עשיתי דיקור איזה 4 פעמים ועוד פעמיים ספינינג בייביז ואז הגענו לפתיחה 9. אני לא יודעת מה היה שם, לא יודעת מה קרה אפילו ופתאום התחלתי לבכות בצורה היסטרית וחשבתי שאני לא מסוגלת ללדת ורציתי ללכת הביתה ופחות או יותר זה היה התקף חרדה. המיילדת קראה לזה "שלב המעבר" ואמרה שזה קורה כמעט לכולן. לא הרבה זמן אחרי זה התחילו לי רעידות בכל הגוף והגעתי לפתיחה מלאה. ואז הגיע השלב שאומרים לי יאללה לדחוף.... אממה השקית של האפידורל נגמרה כבר בפתיחה 9 ולא החליפו אותה אז הרגשתי *הכל*. הכאב של הצירים מהפיטוצין כאב לי הרבה יותר מזה שראש יוצא ממני, הרגשתי את הלחץ ואת המתיחה של כל האיזור שם ועדיין הרבה יותר כאבו לי הצירים מאשר לדחוף אותו החוצה. זה נמשך שעתיים וחצי. הוא היה במנח OP, במוניטור לא ראו מצוקה אז אמרו לי להמשיך לדחוף ושאם אחרי שעתיים וחצי אני לא אוציא אותו הם יעשו לי ואקום. רק שמעתי וואקום התחלתי ללחוץ כמו בהמה ולא הפסקתי עד שהמיילדת אמרה שאולי כדאי חיתוך קטן שכמובן הסכמתי, רק לא וואקום. לקח פחות מ5 לחיצות מרגע החיתוך עד שהוא היה בחוץ. קרע פנימי דרגה 2, חיתוך קטנטן אחד וצוות שלם שהיה בהלם שהצלחתי להוציא אותו בלי ואקום או ניתוח... הוא יצא כשהוא לא נושם ולא בוכה. המיילדות שהיו בחדר לחצו על הכפתור הכחול ותוך שניה היו 10 אנשים בחדר שקפצו לעזור לקטנצ'יק שלי. לקח זמן עד שהוא התחיל לנשום, בעלי קרס על הרצפה בבכי ברגע שהבין שהילד לא נושם אז לא יכולתי להתפרק. צעקתי עליו שיסתכל עליי שהכל בסדר והוא בידיים טובות והכל ייגמר טוב, לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות והיכולות לעשות את זה בזמן שאני כבולה למיטה בחוסר אונים ורק מתפללת שהילד שלי יהיה בחיים. אחרי שהוא התחיל לנשום לקחו אותו ישר לתינוקיה לניטור, הייתה לו בצקת בקרקפת ובאיבר מין מהסטרס... שלחתי את בעלי איתו כי לא יכולתי לדמיין מצב שהילד שלי לבד ובודד בשעות הראשונות שלו בחיים. עדיין לא ראיתי אותו בשלב הזה כן? ואז המיילדת בדקה אותי והחווירה, אמרה "שיט" ולחצה שוב על הכפתור הכחול. התחלתי לדמם ברמה היסטרית והצוות לא חסכו ממני את הבהלה או הרגיעו, רק שאלו אותי כל הזמן אם אני איתם ואם אני בהכרה בזמן שאנחנו טסים לחדר ניתוח. כל הזמן הזה אני לבד כי בעלי עם התינוק בתינוקייה ואף אחד לא יודע כלום כי לא רציתי שיציקו לי בזמן הלידה. תכננתי לספר אחרי שאלד. התחננתי לצוות שיודיעו לבעלי ולאמא שלי. הצוות בחדר ניתוח לא הבינו למה אני מרגישה את הכל כי הרי יש לי אפידורל, והתעצבנו על המיילדות שלא החליפו לי את השקית. קיבלתי יותר מ5 מנות יפות של חומר מאלחש אבל הדימום היה חזק מידי בשביל לחכות שיתחיל להשפיע אז בסוף קיבלתי גם טשטוש. אני זוכרת בבירור ששאלתי אם אני הולכת למות ואת הרגעים האלה שהייתי בטוחה שאני לעולם לא אראה את התינוק שלי. עשו לי הוצאה ידנית של כל תוכן הרחם ותפירה של המיקום בו השיליה נקרעה ותפירה של הקרעים והחתך. אחרי זה הועברתי להתאוששות וקיבלתי מנת דם יחד עם מורפיום והנחיה נוראית לא לצאת מהמיטה 12 שעות (רציתי להניק, רציתי לראות את התינוק שלי שהיה תקוע בתינוקייה ליממה הקרובה). לקח עוד שלוש שעות עד שעליתי למחלקת יולדות. התחננתי לראות את הילד שלי, לא ראיתי אותו בכלל חוץ מהרגע הקצר שהוא היה עליי ואמרתי להם שהוא לא נושם. לא רצו לתת לבעלי להוציא את התינוק מהתינוקייה אפילו ל5 דקות... בסוף בעלי הצליח לשכנע אחות מהתינוקיה ללכת יחד איתו כדי שאני אפגוש את הקטנציק היקר שלי... זה היה ממש מטורף ובכיתי כלכך כשראיתי אותו... הוא היה מושלם וסופסוף יכולתי להכיר אותו גם אם זה לחמש דקות. האחות שמה אותו במיטה לידי ונתנה לי ללטף אותו עד שהיה צריך לקחת אותו בחזרה. עד היום יש לי פלאשבקים מהחדר לידה כל לילה לפני שאני הולכת לישון ועד היום אני קמה באמצע הלילה (כמה פעמים) לבדוק שהוא נושם. מברכת כל יום שהצלחנו לצאת מזה, שהילד שלי פה איתי ואני פה איתו ❤️

וואו אחותי היה לי בדיוק את אותו סיפור כמו שלך !! איזה הזויי ילדת במקרה בתל השומר? בדיוק אותו סיפור עם המנות דם והטשטוש והבהילו אותי ישירות לחדר ניתוח להוצאת השיליה והיו עליי איזה 12 רופאים והתינוקי שלי היה גם בניטור בתינוקיה ישר אחרי לידה

מסכנה איזה סיפור מזעזע... פשוט טראומתי. מאחלת לך החלמה מהירה בעיקר בנפש על החוויה שעברת, וברוך השם שהכל בסדר. יודעים למה קרה הסיבוך הזה?

לקחתן חיסון שעלת? מאיה ואנונימית?

מאיה חן - בהדסה עין כרם, ממש מצטערת שעברת את זה! פיקאצו - רופא בכיר טען שזה היה בגלל שבשבוע 8 התחילה לי היפרדות שיליה, לא היה משהו חריג בבדיקות עד שבוע 37 אז לא יודעים באמת מה קרה ואין עוד השערה רפואית ממקור אחר. לקחתי חיסון שעלת וזה היה בדיוק בחלון זמנים הזה...

איך את עכשיו?

וואווו את אלופה סיפור לא פשוט בכלל והכיי חשובב שנגמרר ששניכם בריאים ושלמיים שתגדלוו אותו בנחתת !!

אפשר לשאול האם זה התחיל אחרי החיסון שעלת? עד אז הכל היה תקין ולפתע החלו צירים? כי גם לחברה שלי זה קרה.. אז מעניין אותי לדעת🥺

פיקאצו- התפרים עדיין כואבים במגע אבל הרבה יותר טוב, בעיקר נשארתי עם צלקות נפשיות. עד החיסון הכל היה תקין, הצירים התחילו כמה ימים אחרי החיסון אבל לא קלטתי שזה צירים עד שהגעתי לביקורת בשבוע 37 ואמרו לי שזה צירים... ועם כמה שאני בעד חיסונים אין משהו אחר שקרה בין השבועות האלה של הבדיקות התקינות לבדיקות החריגות חוץ מהחיסון שעלת. בהריון הבא אני לא רואה את עצמי מתחסנת בו.

אנונימית, אמנם לא עברתי לידה כמו שלך, אבל גם לי היו 9 תפרים דרגה 2 וזה מאוד מאוד כואב פיזית ונפשית. עברת חוויה מטלטלת וטראומתית, תני לעצמך זמן להחלים נפשית, זה בסדר. אולי אפילו ממליצה על עיבוד לידה... זה יכול לחזק אותך. מה שעברת זה באמת מאוד מפחיד. אני מאחלת לך שהלידה הבאה שלך תהיה חלומית, שתטילי כמו תרנגולת. מגיעה לך חווויה מתקנת 🙏🏻 ולגבי החיסון, את חכמה מאוד שהגעת לתובנה הזו... (תכף יצלבו אותי כאן אבל לא אכפת לי..)

וואו איזה סיפור בעזרת השם תגדלו אותו בנחת בריא ושלם🙏

הודו לשם כי טוב כי לעולם חסדו ריגשת מאוד ברוך השם שהסוף טוב מאחלת לך רק נחת אושר ובריאות !!

פיקאצו לא אני לא עשיתי חיסון שעלת אני נגד חיסונים..

יווו איזה סיפור המון מזל טוב ❤️❤️ זה מחזיר אותי שנה וחצי אחורה יש לי עדיין טראומה מהלידה האחרונה שלי אצלי הוציאו אותו בוואקום

קודם כל מדל טוב ❤️ גם אצלי היתה במנח PO ולא משנה כמה לחצתי וכמה לחצו לי על הבטן לא יצאה ולא בחתך גם בסוף יצאה בוואקום הכאב של הוואקום יותר קשה מצירים זה כאב נוראיייי נפל לה הסוכר מהטראומה מסכנה שלי לקחו גם את התינוקת שלי 12 שעות ולא הצלחתי לראות אותה רשמתי תוכנית לידה מצויינת אבל בסוף הכל התהפך תודה לאל העיקר שנולדה🥰

את אלופה!!! ממליצה לך אולי לגשת לקבל עזרה מגורם מקצועי זה לא בושה אני כלכך שמחה שהתינוקי בסדר ואת מרגישה יותר טוב וואו כלכך ריגשת אותי

חיבוק

אני מצטערת ממש שכל זה קרה לך ושמחה שבסוף הכל טוב וכולם בחיים ובריאים. כדאי לעשות עיבוד לידה עם מישהי מומלצת כדי שתוכלי לעבור הלאה. שכנה שלי גם לא עשתה את החיסון שעלת וחודש הילד שלה היה חולה בזה וכמעט מת. היא אמרה לי שהיא כל כך מצטערת שלא עשתה את זה וחסכה לה ולילדון את כל הסבל הזה.

וואווו איזה סיפור ברוך השם שאתם בסדר

השאלה אם הילד שלה חוסן לדברים אחרים והאם ינק..

יואוו הרגת אותי איזה סיפור!! קשוח ממש!! העיקר שאתם בריאים ושלמים 🙏❤️

רוצה לדבר איתה? אני בטוחה שהיא תשמח לענות לך על כל השאלות ולפרט לך בדיוק למה ואיך הבן שלה גסס. וגם למה זה היה בגלל שהיא לא חוסנה לשעלת והוא נדבק בשעלת. ככה פשוט.

ברור. זה דברים שאנחנו בני האדם חייבים לחקור ולהבין לעומק. אף אחד לא יחקור בשבילנו

וואו אנונימית איזו אלופה וחזקה שאת!❤️ מאחלת לכם את כל הטוב בעולם ושלא תדעו עוד צער וכמובן שלידה הבאה תהיה לך מהקלות ביותר בעז"ה 🙏❤️❤️❤️

סטיץ׳ אני מצטערת להגיד לך שאחותי עשתה את החיסון שעלת והבן שלה עדיין נדבק בשעלת והיה מאושפז בבית חולים אז זה לא בדיוק נכון גם אם עשית חיסון שעלת וגם אם לא יביאו לתינוק אנטיביוטיקה

מאיה באמת? וואו איזה מפחיד 😰 באיזה גיל זה קרה אם אפשר לשאול?

כן מאיה אבל לפחות היא ניסתה לתת לו נוגדנים. אולי עשתה את זה בשבוע מוקדם מידי 💁‍♀️ בכל אופן אם זה לא הצליח זה לא סותר שצריך לנסות להגן על התינוק, אבל זה כן נותן לנו דוגמא טובה מה יכול לקרות לילד ללא נוגדנים.

חלב אם זה החיסון הכי טוב

חלב אם זה לא חיסון, אבל זה בהחלט יכול לעזור כשכבר חולים לקבל נוגדנים מסויימים. שני דברים שונים לחלוטין וכל אחד מהם עוזר בצורה שונה לחלוטין ומזל שהם קיימים. 🤗

מאיה באיזה גיל נדבק? הרי החיסון לא לכל החיים נותנים אותו בגיל חודשים 4 חודשים חצי שנה שנה כיתה ב כיתה ח צבא

מלחיץ הקטע עם השעלת אני עשיתי😱

יאו איזה סיפור תודה לאל שהכל בסדר

אמלההה איזה לביאה את

ואו מטורף….. את חזקה כלכך. נתת לי כוחות אדירים. ממליצה ללכת לטיפול הבנתי שיש בבלינסון מן מחלקה של טראומה לאחר לידה הם ממש יכולים לעזור… גם טוב שאת משתפת ופורקת

היי וואו סיפור לא פשוט.. מה המשקל שהוא נולד?

אהובה הסיפור שלך קשה , ועברת אותו כמו גיבורה . ה׳ לא נותן מיכשולים שלא נצליח לעבור אותם הוא סמך עלייך שתעברי את זה כמו גיבורה לכן הוא נתן לך את זה ועובדה שיצאת את והבן שלך בריאים ושלמים ועל זה צריך להיסתכל שיהיה לך בידיים מלאות בהצלחה רבה והרבה נחת ושלווה ❤️

שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד