תעזרווו לייי גם אתן צועקות על הילדים שלכן? אני מרגישה אמא כפויית טובה אחרי שאני בכלל מעיזה להרים קול עליה. היא בת שנתיים ו3 ומחרפנת אותי ועושה דברים הזוייםם. כמו לעלות על הכיסא וללחוץ בתמי 4 והמים הרותחים. ללחוץ על הגז. לטפס על השולחנות. לפתוח מיליון פעם את המקרר ולטרוק חזק. לפתוח לדגים את המכסה של האקביום וכמעט להעיף לי את זה על הריצפהה ( זה זכוכית) וכל זה רק כשאני סהכ רוצה להכיןן לה חביתהה.כל יום מלחמות. ולא משעמם לה תאמינוו לייי. יכלתי כמו כולן לתת לה פלאפון ויהיה לי שקט ואוכל לבשל ולנקות. אבל אני לא רוצה. אני מבקשת ממה ואומרת לה תהל מאמי לא לגעת בבקשה זאת פעם האחרונה שאני מבקשת. אם לא אני אקח את הכיסא ויוזיז אותך בכוח וזה לא יהיה נעים. אבל היא לא מבינה. אז איך אני אמורה להסביר לה בדרך אחרת? זה לא עוזר כלום. ואז יוצא שאני פשוט צורחת עליה כמו בהמה. איך אני יכולה להרגיעה את עצמי ולא לצעוק? אני מרגישה אמא רעה שאני בכלל מרימה על הילדה שלי קול.😭 אז אני חייבת שתעזרו לי לפתרון הזה שלי ותלמדו אותי דרך ארחת להרגיעה את עצמי ולא להרים קול. וגם איך לטפל במצב כזה שהיא עושה לי😔

את לא בהכרח אמורה להסביר, לכל הדברים שתיארת פה יש מיגון ילדים וככה תוכלי לחסוך מעצמך את כאב הראש מלכתחילה. היא עדיין קטנה ולא מבינה את ההשלכות של המעשים שלה אז פשוט תמנעי את זה מראש לטובתך האישית.

ואת לא אמא כפוית טובה, מותר לך שיהיה לך קשה הכל בסדר..

אני מציעה לה לצייר לא רוצה או לשחק אבל היא רוצה להיות בקירבתי אז באה למטבח. ומתחילה לפתוח ארונות וסירים. וגם אם היא מציירת היא חייבת אכשהו לצייר על הקיר או על השולחן בכוונה ואומרת לי אמא תראייי. או עושה בשושו ואז כשאני באה אני מגלה. וזה עוד כלום😬 יש לה מלא משחקים פה ולא חסר לה תעסוקה. הקטע שהיא אוהבת לעשות דברים שהיא יודעת שאני לא מסכימה. ולא מזיז לה הצעקות שלי. אבל מפריע לי מאד שאני צורחת ככה כמו בהמה עליה כי זה התנהגות מגעילה בתור אמא . השכנים בטח שומעים אותי ועוד שניה יזמינו לי משטרה😤 אני לא רוצה לציין בתור אמא שצורחת וגם לא רוצה לצרוח עליה

מה הכוונה מיגון ילדים? ואיך אחסוך ממני?

לרוב האינדוקציות יש נעילת ילדים, כנ"ל לגבי התמי 4 ככה היא לא תוכל להפעיל או לשפוך מים רותחים.. תקני סוגר בטיחות ילדים כדי לסגור את המקרר ואת האקווריום שלא תוכל לפתוח. כל מני אביזרים שימנעו ממנה לקבל פציעות זה קודם כל. בנוגע לכל השאר שזה בעצם "הבלאגן" אין כל כך דרך להימנע מזה חוץ מלקבל את זה. ילדים לומדים מניסוי וטעייה וזה חשוב לתת להם לזרוק ולהיפצע וללכלך (בגבולות ההיגיון). ובנוגע למה שאת חווה שהיא שזה מבלגנת ממש מוציא אותך מדעתך זה לגמרי שלך ולא קשור אליה בכלל, היא ילדה שמתנהגת כמו ילדה ואין צורך או סיבה לשנות אותה, היא סך הכל נשמעת ילדה סקרנית ונורמטיבית ואי אפשר לצפות ממנה שתבין את התמונה הגדולה כי היא עדיין קטנה מאוד. כל ציפייה צריכה להתאים לשלבי ההתפתחות של הילד ולגיל שלו. את אומרת שאת רוצה לעבוד על זה ואני מסכימה איתך זה לגמרי אפשרי. זה בעיקר עניין של לקבל את הבלאגן ולהשלים עם זה שדברים לא יהיו מושלמים.

לא סתם זה נקרא גיל שנתיים הנורא... היא מגלה את היכולת לעשות מה שהיא רוצה וזה בהחלט מתסכל כי היא בעיקר מביעה את עצמה שמה שאת אומרת לא שלב א. להבין שזה שלב נורמלי בהתפתחות ב. יש כל מיני שיטות, תקראי בגוגל מה נכון לך