חייבת לשמוע את דעתכן, הרוב פה בדר"כ מתעצבנות מחמתן..🤔😂 במקרה שלי.. חמתי אדישה לא מתלהבת ולא מתערבת במקסימום אומרת את דעתה וזהו. אמא שלי באמת אמא טובה ודאגנית אבל שתלטנית וביקורתית מאוד. היא גידלה אותי לבד והייתה אובססיבית אליי ובכללי ההתנהלות שלה בחיים זה מתוך אמונה שרק היא צודקת וכל שאר הדעות מטומטמות. מאז שאני בהריון משתדלת לשתף אותה מדי פעם בקניות, במחשבות שלי וכו'.. ופשוט כל פעם מחדש היא חייבת לבטל את הדעה שלי ולזרוק "איזה שטויות" "את חושבת שאת יודעת הכל" וכו'.. ברור שזה הריון ראשון ואין לי מושג אבל אני מאוד מאמינה בלמידה תוך כדי תנועה.. מה גם שבסוף כולם נהיים הורים ולומדים. בעלי לא אוהב את האופי שלה והוא בעצמו עקשן ושונא שמבקרים אותו ואני מפחדת שזה יגרום לפיצוץ. דיברתי איתה כבר כמה פעמים על זה וניסיתי להסביר ותמיד זה מסתיים בריב שהיא אומרת "את מזלזלת רק בי שחמתך מעירה לך זה בסדר" "את כל הזמן נתפסת על מה שאני אומרת" וקמה והולכת או מנתקת את הטלפון.. אין לי כוחות נפשיים להתמודד עם הריגשי הזה ולא, אני לא כועסת כי אני הורמונלית אני אוהבת לשמוע דעות ותמיד עונה בנימוס. אבל אני לא סובלת שמבטלים אותי וגורמים לי להרגיש שאני מטומטמת. אני הולכת להיות אמא, בפעם הראשונה וחיכיתי לזה המון.. ובא לי להיות בטוחה שגם אם אני אטעה לפעמים הילדה בסוף תקבל טיפול טוב ואהבה כי אעשה את הכל הכי טוב שאפשר ולא שיורידו לי את הביטחון.. אוף פשוט מתוסכלת

וואלה כאילו כתבת על אמא שלי חחחחחח ככה זה אמהות שגידלו לבד, רגישות שיאאא, כול העולם טועה ורק הן צודקות והן מקשיבות רק לפרוטוקול לא באמת מעניין אותן דעתך או בטח שלא ישנו את דעתן הכל קבוע להן מראש. אני למדתי לנשום להגיד לה סבבה על כל דבר וגם אם לא סבבה, לוותר כי אין בעולם משהו שירצה בטובתך כמו אמא שלך בעלך לא צריך לאהוב אותה או לשפוט את האופי שלה בכלל זאת אמא שלך ובואי מי יחנך אותה ככה היא ועם זה תתמודדו ותכבדו. את תהיי אמא מדהימה אני בטוחה תדבקי לאופי שלך לעקרונות שלך לדרך שלךך ולא חייב לשתף הכל תזכרי שכל שיתוף מביא איתו דעה.

תודה שקראת והגבת קודם כל🙏❤️❤️ אז באמת שניסיתי הכל.. שלא שיתפתי היא נעלבה.. שאני משתפץ בדברים מינימלים כזה כאעחו הכי שטויות כמו תראי קניתי מצעים כאלה נכון יפה? או ואי אני רוצה לקנות לה מנשא כזה.. תמיד תהיה לה ביקורת. כאילו אין משפט שלי שיסתכם בוואי איזה מקסים. וכל פעם שאני אומרת לה כי ככה בחרתי ואהי אחליט על התינוקת שלי.. ישר היא מכניסה את המשפחה של בעלי וטוענת שאני מפחדת ומלקקת להם שבפועל הם לא מעזים להגיד מילה או להתערב חח.. אני עוד סותמת אבל בעלי לא מצליח והוא מתעצבן כי היא לפעמים שוכחת שגברים לא יודעיםחהכיל כמונו והוא נעלב שהיא מערערת על המחשבות שלו

כתבת מדהים, אני ממש מזדהה אתך ותראי איך למרות שאמא שלך יצאה x את יצאת y ואת אחרת לגמרי. אני הולכת לכתוב משהו ממש לא שגרתי כי האופי שלי לא שגרתי… מבחינתי, דם לא סמיך ממים מבחינתי, מי שאני מרגישה שלא מספיק מכבד אותי, מקטין אותי וגורם לי כל הזמן לתחושה שאני לא מספיק טובה, לביקורת ושיפוטיות אינסופיים ובכלליות לקשר שהוא רעיל - אני מתנתקת ממנו. חלילה לא רומזת לך לנהוג כמוני, אלא לדעת שעכשיו, שאת הולכת להפוך לאמא, וכל העולם שלך הולך להשתנות את זקוקה לסביבה ה כ י תומכת ומכילה, הכי אמפתית ורגישה… וזה בדיוק הזמן שלך להציב גבולות להגיד לאמא שלך בצורה כנה: שמה שהיא עושה לא רק שלא נעים, אפילו מזיק לך, שאת רוצה לנשום בלי כל הזמן שייחנק לך הגרון מהתחושות הרעות שהיא מעבירה לך. ברגע שתציבי לה גבולות ואפילו תצנני קצת את הקשר, היא תבין שאין לה ברירה, שאין לה כוח עלייך. בעלך בסך הכול מנסה לגונן עלייך ואני מבינה גם אותו. את תהיי אמא מדהימה, זה בוודאות.

נונו- תודה אהובה🙏 אני ההפך הגמור ממנה.. לא שהיא רעה היא נתנה עבורי הכל מעל ומעבר.. אבל אני באופי שלי בן אדם שאוהב לשמוע את כל הצדדים גם אם הדעה שלי שונה. אני לעולם לא מבטלת דעה של מישהו או כועסת בגלל שאנחנו לא מסכימים ואני תמיד פתוחה גם לשנותאת דעתי בהתאם לסיטואציה.. אם יש דבר שיכול לחרפן אותי זה שהיא פשוט חייבת להגיד משהו על כל דבר קטן. לעקוץ, להקניט ואפילו להוריד מזה שחושב אחרת ממנה.. סתם לדוגמא בעלי יכול לספר לה "אמא שלי אמרה לי שהיא הייתה נותנת לאכול ככה וככה שהייתי קטן.." והיא תענה לו איכס מה פתאום מי נותן את זה בכלל" בעבר כבר היה בניהם נתק של שנה שהוא לא הסכים לדבר איתה וזה גרר גם לסוג של נתק ביני לבינה כי היא החליטה שהוא מרעיל אותי נגדה ולכלכה עליו למרות שזה היה בראש שלה.. ומאז היא כביכול התנצלה ורצתה להשתנות ובפועל? היא ממשיכה להיות קשה והיא אפילו לא שמה לב.. עכשיו תוסיפי לזה שאני בהריון מאתגר מאוד.. אני חולה כמעט מתחילתו כל פעם במשהו אחר, צירים מוקדמים, בעיה נשימתית אני בשמירת הריון ובמקום להקל עליי היא מתווכחת ומרגיזה אותי.

**ממשיכה - וניסיתי הכל, להסביר יפה,להעמיד אותהבמקום,לא לשתף, כן לשתף.. האופי שלה קשה. ואני מבינה שהיא מתרגשת כי זו נכדה ראשונה ואני מכבדת את זה.. אבל בעלי כבר הבהיר לי שהוא לא מוכן שהיא תהיה "דבוקה" בנו בגלל הילדה לא כי זה מפריע לו כי הוא פשוט יודע למה האינטרקציה בניהם גורמת, כי הוא מפחד שהיא תוריד לי את הביטחון, וכי הוא רוצה שנלמד להיות הורים לאט וביחד בלי שיתערבו ויבקרו אותנו בלי סוף ואני מסכימה איתו. מצד שני.. אני לא רוצה שהיא תיפגע וכן חשוב לי שהיא תרגיש את החוויה הזו ותהנה ביחד איתי ממנה אבל אני לא מוצאת דרך לשלב אותה ולגרום ךה לכבד את הדעות שלנו ולשמור על מינון

מבינה מאוד את שניכם אנשים כמו אמא שלך צריכים לפעמים להיפגע כדי להפנים ולהתאים את עצמם כלומר, הכי נכון יהיה להגיד לה בצורה הכי כנה איפה אתם שמים את הגבולות ואם זה יצור נתק so be it כמו שאומרים. תשלבי אותה בחוויה שלכם איפה שאת או אתם מוצאים לנכון, שהיא תתאים את עצמה באיזור הנוחות שלכם מי שצריך להרגיש ולהנות מהחוויה בראש ובראשונה זה את ובעלך ילד ראשון זה טלטלה מטורפתתתתתתת טלטלה לך כאישה כאדם טלטלה לזוגיות טלטלה לשגרה ולחיים שהכרתם ואינם עוד ובתוך כל זה אושר מ ט ו ר ף של תינוק שמרחיב את הלב שלכם ברמות שלא הכרתם וכל החיים שלכם עכשיו סביבו. אל תוסיפו לזה עוד לחת ומתח ממקום אחר, תתרכזו בעצמכם. מי שיהיה שם לשמוח ולתת כתף מדהים מי שלא יהיה מסוגל לקחת חלק חיובי שלא ייקח בכלל, או ייקח מעט.

את צודקת לגמרי ואני מקווה שאצליח לעמוד בזה😅 תודה❤️❤️