אני נכנסת מחר לשבוע 38 ומרגישה רע... בעלי האהוב הוא הכי פעיל בבית, אבא מדהים עם שני הקטנים שכבר בבית (מתחת לגיל 3 וחצי) גם בכללי וגם בהריון. אבל הוא מרגיש שאני זורקת אחריות עכשיו על כל דבר ואני לא מצליחה להסביר לו שאנחנו בישורת האחרונה וגם לי קשה... ויש דברים שהוא מבקש ואני עונה שקשה לי לעשות כי הריון, והוא מקבל (גם אם זה נשמע לו כמו תירוץ ועושה על זה פרצוף) אבל יש דברים שהם לא ישירות קשורים לקושי הפיזי אלא שפשוט לא בא לי... והוא רב איתי על דברים כאלה... ואמרתי לו הבוקר שקשה לי שהוא אומר לי שאני לא עושה מספיק כי אני יודעת שהוא עושה יותר אבל אני ממש לא מרגישה שלא עושה מספיק... ושהחלוקה לא יכולה להמשיך כמו תמיד כי אני בחודש תשיעי! אז ביקשתי ממנו שיוריד ממני ציפיות לשבועות הקצרים שנשארו, ושלא מתאים לי כל פעם להסביר ואולי גםאמירה של "לא בא לי" היא מספיקה בשלב כזה? ואולי אני מגזימה ובאמת סתם זורקת אחריות? אולי אני צריכה לצאת מכלי כדי לעשות יותר? רבנו על זה הבוקר ממש ואני מרגישה רע :( מה אתן אומרות?

אני לא יודעת מה את לא עושה... אם זה משהו שקשה פיזית או גורם לך להרגיש רע אח"כ (נגיד להתכופף וכאבי גב או צרבות) אל תעשי דברים שדורשים יותר מאמץ בעיקר נפשי תתעלי על עצמך ותמצאי כוחות זה נהדר שהוא עוזר ונכון שלך קשה אבל גם לו ולילדים קשה כשאת לא מתפקדת

אני יכולה לשתף אותך שבעלי גם נסיך שעושה לא מעט גם כשאני לא בהיריון אין לנו ילדים עדיין בבית אני בהיריון ראשון ויש לנו כלבה שעושים לה טיולים הוא לגמרי חיפש מה להוריד ממני בתקופת ההיריון וזה קצת הלחיץ אותי כי הרגשתי שיש עליו הרבה מידי ולא הרגשתי עם זה נח אז ממש ביקשתי ממנו שלא ימהר לעשות למשל את הכלים בערב שישארו בכיור ואני אעשה אותם בקצב שלי היום למחרת שאני ארגיש עם זה נח יותר מאשר שהוא יעשה ולמרות שקשה לו שנשארים כלים הוא הקשיב לי ואני עושה את זה שיש לי כח אז יש לי הבנה שאני לא במיטבי שמתעייפת מהר יותר מבדרך כלל ואני מבקשת שמה שיכול לחכות לי יחכה ולא מחייבת אותו לקחת על עצמו