לא יודעת אם מישהי עברה/עוברת דבר דומה סתם משתפת… יצאתי לפני כמה שבועות לשמירת הריון. זה לא היה מתוכנן ועזבתי את העבודה ב״בום״. אני סך הכול אוהבת את העבודה שלי ונמצאת שם כבר עשר שנים. מאז שיצאתי ולא חזרתי… לא שמעתי מאף אחת חוץ מהמנהלת שלי ועוד קולגה. אף אחתתתת!!! המנהלת שלי כל כמה ימים מתקשרת לשאול איך אני מרגישה שזה מהמם, וגם קולגה רחוקה כל כמה ימים מתעניינת בווטסאפ. אתן יודעות עם כמה נשים אני עובדת על בסיס יומיומי? איך… איך אף אחת לא שולחת אפילו איזה ווטסאפ קטן שלא מצריך שום מאמץ לשאול איך אני מרגישה, מה עובר עליי… הכי אני מאוכזבת מסגנית מנהלת שעבדתי קרוב איתה ותמיד היה לנו דיבור טוב, שלחה בכל השבועות האחרונים שעברו 2 ווטסאפים אפילו לא מתעניינים אלא ״מקווה שאת מרגישה טוב ומחזיקה מעמד״. תקשיבו….. אני פגועה ברמות מרגיש כאילו לאף אחת לא באמת איכפת…. שאלתי את בעלי - תגיד היית חוזר לעבודה שנה הבאה אחרי דבר כזה? בעלי אמר לי שכן, לא באתי לעשות חברים באתי לעבוד 10 שנים אני שם, ממש נפגעתי… מישהי עברה/עוברת משהו דומה ובא לה לשתף איך היא התמודדה עם זה?

יכול להיות שהן חוששות להפריע לך או לחפור אם כבר ילדת?

יכול להיות, ככה אני רוצה לקוות. בטוחה שכולן יודעות שלא ילדתי (יש זמן) ושיצאתי בנסיבות לא צפויות לשמירת הריון

היי כן אני גם עוברת בדיוק אותו דבר האמת שאני גם יצאתי לפני שבוע למחלה כבר עד הלידה כי קשה לי כבר להגיע.. הרגשתי שעדכנתי את הממונים עליי שאני לא מגיעה יותר לעבודה רק כדי ללכת לפי ה״ספר״ ולא באמת עניין אותם מה קורה איתי.. ומאז פשוט אף אחד לא התקשר לא שולח הודעות איך אני ומה איתי.. והאמת שזה ככה מאז שסיפרתי שאני בהיריון. וכל התקופה שהייתי ״מוגבלת״ בעבודה עשיתי מעל ומעבר ונתתי מעצמי הרבה!! פשוט מרגיש לי שכאילו עבדתי לחינם בתקופה הזו.. אבל אני פשוט מנסה לא לחשוב על זה אני גם הרבה שנים בעבודה שלי (קצת פחות ממך) ציפיתי ליותר הבנה והכלה וגם ליחסי אנוש נורמליים אבל כמו שאומרים ציפיות יש רק בכריות ואני לא באה לחנך אף אחד 🤷‍♀️ שוקלת אולי באמת לעבור למקום אחר בסיום החופשת לידה או באמת לעזוב למקום אחר כי באמת התגלו פה פרצופים אמיתיים של ״קולגות״ בעבודה שלי.

אני בדיוק באותו מצב שלך.. לפני שלושה שבועות חשבתי שנדבקתי בשפעת קלה ועדכנתי את המנהלת שאני עם חום ולא מגיעה.. בסוף זה היה וירוס ויראלי אמנם, אבל הוא הדליק לי את האסטמה והגעתי למצב קשה מאוד עם התקפים שגם בבית חולים לא הצליחו לעצור. בנוסף התחיל דימום וצירים וחשש להיפרדות שלייה ומה לא.. הייתי מאושפזת מעל שבוע בהריון בסיכון וחוץ מלהתקשר כדי להגיד לי שהביאו לי כבר מחליפה כי כנראה אני כבר אשאר בבית עד הלידה אף אחד לא באמת התעניין. ברוך השם הכל בסדר ואני בשמירה בבית, אבל הלכתי השבוע לקחת מהם טפסים לביטוח לאומי וכל מה שזרקו לי זה "את בטוח כבר חא תחזרי לעבוד פה קשה משמרות עם תינוקת את לא תוכלי" והחליטו בשבילי מה נכון..הייתי בהלם ואמרתי למנהלת שאחרי 5 שנים שאני עובדת איתה ציפיתי לשמוע חשש מזה שאני לא אחזור ולא להפך.. בכל מקרה אני יכולה להגיד לך שלא רק עם העבודה זה ככה גם משפחה וחברים לא באמת התעניינו ובסוף כל אחד דןאג לתחת שלו. למדתי בדרך מבאסת לא לצפות לכלום מאף אחד