מרגישה שהזוגיות שלנו השתנתה מאז שיש לנו תינוקת בתמונה. פעם כשהיינו רבים או שהוא היה חוזר מיום עמוס מהעבודה היא היה בה מחבק אותי ומוצא את החיבוק החם ממני, גם שהיינו רבים באותו היום היינו מדברים ומתחבקים. היום, 5חודשים אחרי לידה, עם תינוקת מתוקה בתמונה, אני מרגישה ממש בודדה ואין לי כבר כוח לעשות לו שיחות, להעיר לו פשוט ויתרתי. אחרי הריבים שלנו אין לי עם מי לדבר הוא נכנס לעמוק של כעס כלפי, ואז הולך לחבק את התינוקת שלנו או לשחק ולהיות איתה (פעם היה בא אלי ומתנחם גם אם ממש כועס) היום אחרי יום עמוס בעבודה הוא הולך לשחק במחשב המטופש שלו וילך לנשק ולחבק אותה. אני לא מקבלת מגע וחיבוקים ממנו, אני באה ומנסה להתקרב אליו והרבה פעמים הוא לא מחזיר לי. אמרתי לו שאנחנו חייבים זמן איכות יחד, שחסר לי הביחד הדייטים לבד אחד על אחד. והוא כל הזמן אומר לי שאין יותר, לא עוזבים את התינוקת שלנו לבד, זה רק שלושתינו. ושלא נדבר על המחשב המעצבןןן שלו וה חשק מחשב הדפוק שלו שאני אומרת לו עליו כל הזמן הוא בא במקומנו! פעם זה לא היה מזיז כל כך, אבל היום שאין לנו הרבה זמן לבד זה ממש מפריע כבר! התחתני עם זומבי. בקיצור אם פעם היה לי כוחות להעיר, היום פשוט נכנסת למיטה ואומרת לו הלכתי לישון.

תקשיבי, זה כ"כ טבעי שכשנכנס ילד למשפחה הוא יכול לגזול ממכם זמן,יחס,אנרגיות ומשאבים... צריך להבין שנכון,עכשיו זה שלושתכם כי הסטטוס שלכם השתנה מזוג לזוג+ילד אבל אסור לכם בתכלית האיסור להזניח את הזוגיות,לא לטפח,לא לתקשר אחד עם השני,לא לתת יחס לילד שיכול לבוא על חשבון השני. אתם צריכים ללמוד איך לפתור דברים ברגישות ובתקשורת ולהתרגל למצב החדש. וכמובן לא הולכים לישון מבלי לגשר על הדברים ולהתפייס.

וואו. כולכך מבינה אותך. תדעי שזה הגיוני . וקורה. גם לנו היתה תקופה מאתגרת כזוו זה פשוט לדבר ולהבין אחד את השני. בהצלחה

מבאס..

רק תפילות

פה לכתוב שאני עוברת בדיוק אותו דבר, זוגיות השתנתה לחלוטין. וזה שוחק..