הבן שלי בן 9 לא רוצה להזמין אלינו חברים ולא רוצה ללכת לחברים, הוא אומר שטוב לו בבית והוא לא מעוניין - דיברתי איתו כמה פעמים על זה שזה חשוב, הצעתי לו שאני אתקשר ואדבר עם ההורים של החברים שיבא אליהם או אלינו - ולא הסכים, בהפסקות הוא משחק עם חברים שחמט או משוחח איתם אבל לא משתתף במשחקי ריצה וכדו' מה אתן אומרות - האם ללחוץ עליו - או לקבל אותו כמות שהוא - שהוא טיפוס פחות חברותי ויותר אוהב לחשוב וללמוד?

כמובן לחבק אותו איך שהוא. כמה דברים לפעמים ילדים מתבישים בבית / בחדר או באוכל (סתם מעלה רעיונות) אולי תציעי לו שיזמין אותם ואת תזמיני להם משהו שבא להם לאכול (כזה לשחד אותו לתת לו ביטחון) ההורים היום גם צריכים להיות עם היד על הדופק, להיות בקשר עם המורה שתסתכל לראות שהוא לא לבד שאין איזה חרם, וגם להיות רגועה יש המון המון ילדים שאוהבים את השקט שלהם - בדיוק כמו מבוגרים וזה בסדר גמור.

הצעת כמה פעמים והוא אמר לא, לא הייתי לוחצת יותר בכלל! אבל כן מבקשת לדבר עם המורה שלו, לשאול איך היא רואה אותו

המורה אומר שהוא שקט - אבל יש לו את החברים שלו, ובוודאות אין חרם

אז הייתי עוזבת את זה

אני יכולה לספר שאחותי הייתה ילדה שקטה ומופנמת ולא רצתה להיפגש עם חברות אחרי הלימודים ואמא שלי ״לחצה״ עליה והן נשארו חברות עד היום (היא מעל גיל 30). הייתי מניחה לזה לתקופה הקרובה אבל כן חוזרת ומנסה ומציעה, ככה כל פעם קצת, נניח היום הולדת שלו זו הזדמנות טובה גם לעשות מפגש עם חברים.

לא לכל הילדים יש את אותו הצורך החברתי, יכול להיות שזה מספיק לו להיות עם חברים בבית הספר. את יכולה לשאול מידי פעם אם הוא רוצה ללכת לחבר/חוג/תנועת נוער אם הוא אומר שלא להגיד שאת סומכת על ההחלטה שלו ושאם הוא יתחרט שיעדכן אותך ותקחי אותו/תזמיני חבר אליו