זה הגיוני שאין לי כוח לבעלי ולילד שלי כבר? שניהם חולים. שלושתנו בבית מיום שני (הילד חזר למעון יום אחד אבל החום שלו חזר) ואני מתחרפנת מזה כבר...(בינתיים כנראה שלא נדבקתי מהם). ברור. אני מרחמת עליהם והם מסכנים, אבל כבר נמאס לי. בעלי, למרות שהוא חולה, עוזר עם הילד כמו תמיד, ואני מעריכה אותו על זה. שנינו כבר על הקצה ואתמול הוא צעק עליו כשקילח אותו ומהר באתי והעפתי אותו משם (צעקתי עליו שייצא) והוא נעלב (ביקשתי סליחה אח"כ) אבל באמת מחרפן להיות בבית כל יום כל היום עם ילד שצורח כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה בנוסף לחולי שלו. זהו. פרקתי