*סימפיזיוליזיס* טריגר לידה קשה * אז הסיפור לידה שלי הוא לא משהו שהייתי רוצה כל כך לזכור, אבל ברוך השם על האושר שקיבלתי מאלוהים, על האוצר הקטן שלי!!! הסימפיזיוליזיס הפך לקשה מיום ליום עד שהגעתי למצב...

הריון ולידה

2023-02-07 08:49:17

*סימפיזיוליזיס* טריגר לידה קשה * אז הסיפור לידה שלי הוא לא משהו שהייתי רוצה כל כך לזכור, אבל ברוך השם על האושר שקיבלתי מאלוהים, על האוצר הקטן שלי!!! הסימפיזיוליזיס הפך לקשה מיום ליום עד שהגעתי למצב של כיסא גלגלים מבלי יכולת להתנייד לבד, ממש סיעודית. שהגעתי לביקורת אצל הרופאת נשים שלי היא מיד אמרה לי ללכת לזירוז כי אי אפשר להמשיך ככה.. יום חמישי בשעה 20:00 התחלתי זירוז עם בלון, מיד צירים מאוד חזקים, ניסיתי להשתמש בגז צחוק אבל זה רק עשה לי הקאות, למרות כל הכאב המשכתי להלחם בלי שום עזרה- רק אני הצירים והבלון.. לאחר 11 שעות של קושי בדקו וראו שאני עם פתיחה של 5 ולטענתם הדרך ללידה משם היא קצרה אז אפשר כבר לקחת אפידורל. לקחתי, נרדמתי, הייתה הקלה לא נורמלית. אבל השעות חולפות ואין התקדמות. אני כבר מרגישה שהגוף שלי מתפוצץ שוב מכאבים, אבל זה לא הגיוני כי אני עם אפידורל.. מבקשת שיבוא מרדים כי אני פשוט מרגישה ה כ ל שוב וכואב לי. מתריאה לאחות שגם יש לי חום. אבל הזמן עובר ואני לא רואה לא מדחום ולא מרדים, צרחתי שם עד שהקשיבו לי.. צדקתי יש חום. התוספת גם לא עזרה לי.. אחרי 24 שעות אני מגלה שאני בפתיחה מלאה, כולם מעודדים אותי שעוד שנייה זה קורה.. אבל אני דוחפת ודוחפת וכלום לא קורה. אומרים לי לחכות טיפה להרגע ואז נמשיך.. וככה כל שעה. עד שהגענו לשעה 00:00 שקצת לפני היה חילוף משמרות, הרופאה ״המעולה״ שלי אומרת להם שאני בפתיחה מלאה ושאנחנו בשלב לחיצות, הרופא והאחות האחראית מסתכלים עליה במבט מוזר ואני שואלת אותם מה קרה, שומעת מהמוניטור של הילד מצוקה, תוך שתי דקות מהרגע הזה הריצו אותי לקיסרי חירום. מסתבר שהילד בכלל לא היה בתעלה, שהוא היה במצוקה נשימתית, שפיתחו לי ציפיות ללדת רגיל סתם, שסבלתי קרוב ל28 שעות של צירים חזקים סתם. בניתוח הרגשתי הכל והכאב שלאחר מכן היה מטורף. שהתראתי הרופאים אמרו לי שככה זה מרגיש, אבל אני הלכתי עם האינטואיציה שלי והתעקשתי!!!! עשו לי צילומים וגילו שיש לי זיהום בתפרים, זיהום ליד הרחם, קריש דם גדול מאוד. הכניסו לי נקז שיעזור להוציא את כל הזיהום. לאחר יומיים בבדיקה שיגרתית של התפרים רואים שהתפרים נפתחו והזיהום נשפך מהם. החליטו להוציא את הנקז ולפתוח לגמרי את התפרים שיתאחו לבד. אף אחד לא הכין אותי לימים ללא שינה, ל3 שבועות שאני נשארת בבית חולים עם חום לא נורמלי שלא יורד, שאני אהיה מחוברת לאינפוזיה כל הימים, שלא יצליחו למצוא לי וורידים וכל פעם מחדש יקראו למרדים בשביל זה, שכל אנטיביוטיקה תהיה יותר כואבת בידיים כי הוורידים שלי חלשים, לזה שאני אחטוף שפעת שרק תחמיר את המצב והכי גרוע- שלא אוכל לטפל בילד שלי כי אני עדיין לא מצליחה ללכת ללא קביים וגם איתם אני מתעייפת לאחר שתי דקות. היום אני ברוך השם תודה לאל אחרי חודשיים, מטפלת בילד שלי בצורה הכי טובה שיכולה להיות, הולכת ועצמאית לבד (עם קושי אבל זה מצליח) ומודה שאת כל זה אני מוכנה לעבור שוב אלף פעם!!!!!! אז בנות, כל הפוסט הזה נועד כדי להראות לבנות עם סימפיזיוליזיס שגם מי שחוותה אותו בצורה הכי קשה הצליחה בסוף ללכת, אומנם לקח זמן אבל זה קורה!! אז לא לבכות ולהשבר כמו שקרה לי, שכל מי שעברה מסביבי שחוותה את זה אמרה לי שאחרי הלידה הכל עובר, אז לא!!! יש כאלה שאחרי חודש מתחילות רק ללכת. והכי חשוב, תסמכו רק על עצמכן!!! אם לא הייתי מתעקשת שמשהו לא תקין בתפרים שלי לא הייתי מגלה את כל הבלאגן שחוויתי.

6 תגובות

3 אהבו