מכירות את זה שמגיע סוף יום הילד/ה ישן ואתן מסתכלות עליו ופשוט מבואסות על עצמכן שלא הייתן מספיק סבלניות אליו ? אני כבר רואה את התגובות שלו שאני חסרת סבלנות אליו ולא מצליחה לשנות את זה פשוט מבאס...

וואו בטח ואני מתפללת שהוא יתעורר כדי שאוכל לחבק אותו. זאת יותר נחמה לעצמי מאשר לו, אני בטוחה. אבל יש ימים שאני ממש מותשת וחסרת סבלנות אליו ואז מנסה לנשום ולהירגע עד אחרי שהוא הולך לישון

כמובן.... לא יכולה לספור את כמות הפעמים שזה קורה. אבל, משתדלת כל כך בכל השכבה רגע לפני שאני מניחה במיטה, לשבת, לחבק, זה הרגע שבו היא שמה עלי את הראש, ופשוט אומרת לה כמה אני אוהבת אותה גם אם כעסתי, לא הסכמנו, אומרת לה כמה זה לא נעים לי כשהיא בוכה וצועקת ושאני רוצה שנהיה בשמחה ושמחר יום חדש, פשוט שופכת את מה שיש לי על הלב תוך כדי חיבוק חזק. משפר קצת את ההרגשה למרות שאחרי זה תמיד חושבת איך אפשר לשפר לפעם הבאה ואיך אפשר לעמוד מול החוסר סבלנות הזה באותם רגעים! רק היום זה קרה לנו ובעלי אמר לי אחרי שהיא נרדמה, אוף כואב לי שכעסתי עליה קודם. זה חלק מהיותנו הורים💜.