מסתכלת על שני הצמודים שלי, רואה את הקושי בגידולם, את העייפות שלי, חוסר זמן, אי טיפוח עצמי. ה״בכורה״ שלי רק בת שנתיים והקטן בן שמונה חודשים. הם כאלה גוזלים קטנים וחמודים. היא עוד לא הספיקה להיות מספיק זמן בעולם וכבר הבאתי לה אח קטן. והוא יהיה רק בן שנה כשאביא לעולם עוד יצור קטן. איך מתמודדים עם כל זה? מהיכן הכוחות? ואז אני שוב מביטה בהם.. רואה את המבטים השובבים שלהם, שומעת את הצחוק המתגלגל שלהם, הגדולה נותנת לי נשיקה ולא רוצה שאפסיק לחבק אותה. הקטן מתפנק עליי ורוצה חיבוקים ונשיקות כל היום. ואז כל החרדה הולכת הצידה.. ואני רואה כמה שכיף לי בחיים וזכיתי. יש לי יצורים שלא יכולים בלעדיי. שאני כל עולמם. זה ממלא אותי באושר וכוח. כל מה שחלמתי עליו אי פעם, נמצא בידיי. פעם היה בי פחד שלעולם לא אהיה אמא, שלא אוכל ללדת, שבכלל לא יהיה לי בן זוג להביא איתו ילדים, שמעתי על כל טיפולי הפוריות, לידות שקטות, הפלות… ועכשיו… נכון שהלכה הספונטניות, הטיסות לחול, שינה ארוכה בלילה, פגישות עם חברות.. אפילו בשירותים לא נותנים לשבת בשקט.. אני רואה את האושר שה׳ שלח אליי בחבילות קטנטנות. וזהו.. מחכה ליצור השלישי שיוסיף עוד שמחה לחיינו.. 🙏

אני עם צמודות בהפרש של 11 חודשים ואני אומרת לך שעוד שנה גג,את תתחילי להנות מזה❤️ הן חברות טובות וכל היום מעסיקות אחת את השניה. כמובן שיש ריבים בין אחיות אבל הרגעים של לראות אותן גדלות ביחד שווה את הכול😍 היום הן בנות 3.4 ו 2.5

מרגשת♥️ אומנם אצלי לא צמודים אבל בהחלט הייתי רוצה צמודים בהתחלה זה ללא ספק מאתגר וקשוח אבל שהם גדלים זה סיפוק שאין לתאר

ופרט חשוב הן היו איתי בבית הגדולה נכנסה לראשונה לגן השנה והקטנה תכנס שנה הבא

הבאה**

אני עם צמודות בהפרש של שנה. הגדולה 2.2 והקטנה 1.2 אין אושר כזההה! כל היום אחת בתחת של השנייה לא מוכנות להיפרד לרגע גם כשרבות מוצאות דרך להסתדר לבד. ובע"ה עתידה ללדת עוד חודש וחצי שוב.

הם הסיבה לחיים! עם כל הקושי שהם צמודים את הפירות את תקצרי בהמשך🙏