מרגישה צורך לפרוק את מה שעל ליבי... בעלי מקסים , אבא טוב מלא לב ובאמת מתןק עם התינוקת שלנו אבל הוא עובד מאוד קשה וחוזר הביתה בשש וחצי מאוחר ועייף. הוא כן עושה הרבה , מקלח אותה, מבשל אם לא הספקתי וכו' אבל בתוך תוכי אני מרגישה כאילו הוא לא באמת מעורב ובאיזה שהוא מקום מרגישה שהוא זורק את כל האחריות עליי בעניין של התינוקת.. כל החלטה אומר לי סומך עלייך וזהו ומרגיש לי שזה מגיע ממקום שאין לו כוח לחשוב ולהתעסק בזה אבל באלי להרגיש שהוא באמת מתעניין ואכפת לו מההתפתחות שלה ושלא יסמוך רק עליי בנושא... מה אתן חושבות?

נשמע שהוא המפרנס כרגע ושהוא עושה מה שהוא יכול, אם את בחופשת לידה ועם הילדה כל היום אז הוא יודע שיש לה אמא שדואגת לה, והוא עושה מה שהוא יכול

זה לא קשור אני חושבת ששני הזוג צריכים להיות מעורבים בכול דבר אולי תדברי איתו ותגידי לו מה מפריע לך....

את מעורבת לו בעבודה? אם לא, נשמע לי חלוקה הגיונית בסה"כ... וכל עוד הוא כן עושה ומטפל בה ומבשל, לדעתי תתמקדי בטוב שבו ❤️ אבל אם זה מציק לך, אולי גם תנסי לפתוח את זה איתו, לשתף אותו בתחושה הזאת שלך (לא ממקום מאשים כמובן, ממקום משתף)

אולי סומך עלייך יותר כי את נמצאת שם יותר וגם לגברים יש הרגשה כזו שאנחנו נולדנו עם כל הידע הזה שכאילו ברגע שילדנו היה עדכון גרסה עם כך הנתונים אז יכול להיות פשוט תסבירי לו שלפעמים את רוצה את דעתו כדי להיות בטוחה

אני חושבת שלאור מה שכתבת את צריכה לתת לו חיבוק גדול ולהגיד תודה על מה שהוא עושה. הוא עובד כל היום, חוזר מאוחר (בטח גם מותש) ועוד מקלח, מבשל ועוזר בכל מה שצריך. את רוב הגברים שהכרתי לא מעניין ללמוד על התפתחות וכאלה והוא בטח סומך עלייך בזה, אז למה שהוא יתעסק גם בזה?

אני חושבת שהוא באמת בעל מקסים ממה שכתבת וזה סתם הרגישות יתר שלנו הנשים ...😜