שבוע 7.. הריון רצוי שניסינו וחיכינו לו... אבל פתאום התערערתי.. פתאום אני כבר לא כל כך מתרגשת מימה שמחכה לי (עם התינוק).. אם לפני שנייה הייתי בהיי וכל פעם שנזכרתי שאני בהריון היו לי פרפרים בבטן אז פתאום אני מרגישה שהכנסתי את עצמי לתחת רציני ושאני הולכת להתחרט על זה כי זה הולך להיות לא קל. בעלי קצין בקבע ולא עושה לילות בבית, והמשפחות שלנו לא גרות לידינו ככה שכל המעמסה היא עליי...פתאום אני תוהה אם אני באמת רוצה את כל זה, ואולי זה סתם ההורמונים שגורמים לי להיות מדוכדכת ולחשוב מחשבות כאלה? הרי רציתי את זה, ראיתי תינוקות והתרגשתי שעוד שניה גם אני שם...ופתאום כבר לא מרגש אותי, כבר לא עושה לי פרפרים בבטן... למישהי קרב והתחושות האלה עברו לה? לא יודעת מאיפה זה בא לי פתאום, יש לי הרבה רגשות מעורבים בין פחד, לעצבות, לקצת שמחה אבל זה נעלם ברגע שאני מבינה מה תכלס מחכה לי כי כולם מסביבי דואגים לציין כמה זה קשה ועד בלתי אפשרי להסתדר לבד וכ ה לכולם קשה ובלה בלה בלה...

אפשרי להסתדר לבד ואפשרי המון דברים . את תחליטי מה טוב לך . אך דווקא יהיה נחמד שמישהו/מישהי קטנה תישן איתך בלילה . ילדים זה החיים .. אם אתם נשואים במוקדם או במאוחר בטח תעשו .. אז דעתי תהיי שלמה עם עצמך . הכל בסדר !

לגיטימי לגמרי שתרגישי ככה אני בטוחה שמחשבות כאלו עוברות אצל כל מי שמצפה אני יודעת שגם אצלי זה ככה ואני כבר בוגרת ותהיה לי הרבה עזרה אחרי הלידה. פחדים זה דרך שלנו להתכונן לעתיד אז תנסי אולי לתת מענה לכל פחד גם אם יהיה קשה את אלופה ולביאה ותעברי את זה 💖

לגיטימי לגמרי, היה לי גם. פתאום את מבינה שהחיים הולכים להשתנות לגמרי וזה מפחיד ואז עולות כל מיני מחשבות. אני מבטיחה לך שברגע שהילד/ה יבוא את תראי איזה אושר עצום זה מכניס לחיים ואיך הכול מתגמד לעומת זה וכמה כוחות יש בך! שיהיה הריון משעמם ותקין וקליל, ואם את רואה שזה ממשיך לשבת עלייך אולי כדאי אפילו לנצל את החודשים שיש עש הלידה ולפנות לאיש מקצוע לשוחח איתו ולקבל טיפים

הכי הגיוני בעולם. לצד ההתרגשות והציפיה אני מתה מפחד. לפעמים אני ממש מקבלת חרדה מזה. וזה עוד הריון שני שלי. פשוט כל הזמן חושבת שאהיה לבד עם הילדים עד שהוא יגיע מעבודה בלילה. וזה ממש מלחיץ. אבל אומרת לעצמי שכשנגיע לנהר נחצה אותו .. בדיוק כמו הפחד המטורף שיש לי מהלידה