שבוע 30, אני כבר חווה משבר נפשי בעקבות ההריון. בעלי לא בדיוק מלווה אותי בתהליך של ההתמודדות או בחוויה של ההריון. אתמול הוא התפרץ והתפוצץ לגמרי, צעק ופשוט ברח. אני מבינה שהוא הגיע לרף שהוא כבר לא יכל לראות אותי סובלת למרות שאני מאוד משתדלת עדיין לשדר חוזקה. הוא נעדר הרבה פעמים שהייתי זקוקה לתמיכה שלו, הייתי אצל אמא שלי תקופה שעזרה לי מאוד להתמודד ועם הילד. היום חזרתי לראשונה לבית אחרי תקופה שכללה גם אישפוז ממושך, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות פה לבד עם הילד. אני לא יכולה לשאת באחריות הזו כי כמובן ששוב בעלי נעדר הרבה .. לא יודעת כבר מה לעשותתתת אשמח לתובנות ממכן 🙌 אציין ואומר שאני מטפלת בעצמי עם פסיכולוגית ולא נותנת לעצמי לשקוע במצב הזה אבל עדיין יש הרבה מאוד נפילות בדרך .. הרופאים אומרים שהמצב ישתפר עד הלידה ..

היי קודם כל חיבוק גדול! נשמע שאת אישה חזקה! אל תשכחי לחשוב על עצמיך, לפנות גם זמן לדברים שמשחררים אותך ועושים לך טוב. גם שברים קטנים קטנים. דבר שני ממליצה אולי לנסות לדבר על איזה שהוא ייעוץ זוגי ספיציפי להרגשה שאת חווה. אולי ייעוץ נקודתי יוכל לעזור לכם בטווח הקצר ואם צריך ייעוץ מעמיק יותר אז אחרי הלידה או כשדברים טיפה יירגעו. אל תשכחו להשקיע גם זמן לזוגיות שלכם ולא רק להיות סביב ההריון והילד כל הזמן.. תנסו לדבר יחד ולמצוא פתרונות אפילו ברמות הקטנות שיכולים לעזור לכם.. מקווה שעזרתי קצת בהצלחה גדולה ושיהיה בשעה טובה!

מה הסבל שלך פיזי? נפשי? אולי אמא שלך יכולה לבוא לעזור לך? חברה? אחות? נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה וכדי לחשוב על גורמי תמיכה, עזרה בתשלום עם הילד? שולחת חיבוק

וואי קשוח… מזה נעדר בעבודה?? יש מצב להביא עזרה חיצונית? אולי שיהיה בגן ובבוקר יהיה לך זמן לעצמך?

ולא נשאר הרבה עד הלידה😊