מאוכזבת מאמא שלי.. אנחנו גרות בערים שונות כך שלא יוצא לנו להתראות לעיתים קרובות. היא בקושי מזמינה אליה ולבוא אליה ספונטני זה בלתי אפשרי כי הכל צריך להיות מתואם מראש ולא מרגישה בנוח להזמין את עצמי. מדברות בקושי בטלפון אני זאת שיוזמת שיחות ומספרת לה על הנכדים שלה (הילדים שלי) והיא מצידה בקושי מתעניינת.. מרגישה שהיא זרה לי. אם לא היתה אמא שלי בכלל לא הייתי בקשר איתה. היא גם די ביקורתית אז לשתף אותה בדברים מעיק עליי לפעמים איך הייתן מתמודדות עם אמא כזאת?

ואוו ממש מצב לא כיף, יש הרבה אמהות שהן לא "אימהיות" וזה מאוד מעיק ומרגיש בודד כי דווקא ממנה את מצפה שהיא תתענין ותעזור, אמא שלי הייתה כזאת עד שקפיתי את עצמי והגעתי לבית בלי הזמנה, אמרתי "שלום הגעתי" ונכנסתי בטענה שזה הבית שלי, ובגדול היא קיבלה ולא אמרה לי שאני מפריע או משהו, פשוט היה חזר לי ההזמנה שלה מיוזמתה כי הייתי אחרי ניתוחון קטן ולא ממש חישבנתי לה.

ליבי איתך 💔 הלוואי ואמא שלי הייתה עושה את ההשתדלות מצידה להתקרב אליי ולהיות חברה שלי כמו שאני מצפה. אני לפעמים מסתכלת על חברות ומקנאה בקשר שלהן עם אימן. ועוד אני בת יחידה 🫠 מועקה גדולה שיש לי בלב

יש כל מיני סגנונות של אימהות... לפעמים זה נובע מיחס שהן קיבלו בילדותן והן לא מכירות התנהלות אחרת. אם הקשר איתה חשוב לך הייתי מציעה לך להתעלם מהציפיות שלך באופן זמני וליזום טלפון לפחות פעם בשבוע באופן עקבי, לקפוץ לבקר קצר (בהתחלה) למרות חוסר הנוחות להביא איתך איזו עוגה או משהו קטן וככה לאט לאט אני מאמינה שמשהו בקשר בינכן יתפתח. צריך הרבה סבלנות. בהצלחה.