אמהות יקרות אני מנסה להבין משהו שאלה שמהדהדת לי בראש כבר חודשים ארוכים אני אמא לתינוקת בת שמונה חודשים אני אמא משקיעה, דואגת, מטפחת, חוקרת איך לעשות כל דבר באמהות בצורה הטובה ביותר וכו וכו׳ אני מאוד אוהבת את התינוקת שלי והיא החיים שלי עם זאת סבלתי בטירוף בחופשת לידה שנאתי כל רגע ולא זה לא דיכאון אחרי לידה פשוט הייתי מותשת ואיבדתי את עצמי - אני בנאדם מאוד חברותי ופעלתן שצריך לעשות דברים ולממש את עצמו. ואחרי ההסתגלות של התינוקת שלי למעון בגיל כמעט חצי שנה (השבועיים הראשונים היו לי קשים הדאגות והפרידה) אני בנאדם אחר פורחת!!!!! חזרתי לעצמי אני שוב מחייכת, חזרתי ללמוד ואני אוהבת להיות בשיעורים ונהנית ולדבר עם אנשים אני לא מבינה משהו לא בסדר אצלי? איך יש אמהות שנשארות עד גיל שנתיים עם התינוק בבית ורק רוצות להשאר עוד ואני חצי שנה כאילו סבלתי מכל רגע ברור שהתינוקת שלי קיבלה מלא חום ואהבה וסיפורים ונשיקות אבל סבלתי לא הייתי עצמי אז מה, למה אני ככה?

לא לכולן זה מתאים וזה בסדר אני עם הילדה בבית והיא בת שנה+ לא קל לי.. בכלל לא אבל אני יותר רגועה שהיא איתי ולא בגן את לא צריכה להרגיש רע עם עצמך

זה האופי שלך תעשי מה שעושה לך טוב אין לך למה להרגיש מצפון ילד מאושר יותר שאמא שלו מאושרת עושה לך טוב הבחוץ העבודה? מושלם שאת יודעת מה עושה לך טןב

הורות זה המקצוע היחיד שייסורי המצפון לא עוזב אותנו . האופי שלך הוא אופי כזה ואת לא אמורה להצטער על זה ! יש כאלה שסבבה להן לשבת בבית נהנות מזה ונהנות מגידול ילדים .. *אני עובדת עם ילדי חינוך מיוחד ומתגעגעת ברמות לעבודה לשגרה*

תודה בנות

זה לא שמשהו בך לא בסדר, זה פשוט מצופה ממך חברתית לאהוב להיות עם הילד שלך כל רגע וכל דקה. ופתאום מישהי שאומרת "קשה לי להיות יום שלם עם הילד שלי" זה לא מקובל חברתית ונשמע כאילו היא לא אימהית מספיק ולא אוהבת אותו. סבלתי ברמות בחופשת לידה. אם הייתי יכולה לשים אותם במעון בגיל 15 שבועות הייתי עושה את זה. ואני מטורפת על הילדים שלי אבל חופשת לידה זה פשוט לא בשבילי, וגם הנקה לא🤣

ממש לא אומר שאת לא בסדר אני חושבת שאני אחלה אמא דאגנית מאוד והילדות הן ראש מעייני תמיד! אבל מודה לא מסוגלת להיות בחופשת לידה הייתי 3 חודשים ו4 חודשים ולא יכולתי יותר הי לי קשה אני אוהבת שגרה בבית אני מרגישה מנווןנת זה טבעי לגמרי