חודש אחרי הלידה ואני מדרדרת נפשית.. אני כבר שלושה ימים לא מפסיקה לבכות כל פעם שהבן שלי בוכה זה עושה לי לא טוב בגוף אני לא מצליחה לישון (שלפני הייתי דב שינה שישנה בכל מצב.. השינה הייתה הבריחה שלי, המקום הבטוח שלי) אני שומעת את הצרחות והבכי שלו גם שהוא לא בוכה יש לי מחשבות נוראיות של לקום ולעזוב.. פשוט להשאיר את הכל פה ולברוח וזה גורם לי לתחושת אשמה נוראית.. ואני מרגישה לבד למרות שאני לא יש לי סביבה מאוד תומכת אבל אני פשוט מרגישה לבד.. ואני מרגישה מוזנחת וכל פעם שהבן שלי מתעורר אני רק רוצה שיחזור לישון שוב רק כדי לא לשמוע אותו בוכה .. זה דיכאון? זה הורמונים? עוד מישהי חוותה את זה?

מאמי קודם כל את נשמעת אמא מדהימה שלא רוצה שהתינוק יבכה ורק יצחק, את אחרי לידה וזה התקופה הכי קשה שיש ההורמונים משתוללים ופתאום יש לך אחריות לתינוק כל המעבר הזה זה קשוח את חייבת לשתף את הבנזוג שלך במה שעובר עלייך וזה כבר יקל עלייך ובטוח שיוכל להיות לך אוזן קשבת. אל תדאגי לאט לאט את הולכת להתאהב חזקק בתינוק ואת תשכחי את כל התקופה הקשוחה הזאת אומרת לך מניסיון שיהיה לך בהצלחה🤘🏽

את יכולה להיות גאה בעצמך את אמא לביאה אני בטוחה ובאמת מכל הלב הכבוד לך על המודעות ועל השיתוף והרצון להבין מה עובר עלייך... בדרך כלל אחרי לידה יש המון תחושות בגלל ההורמונים קודם כל שתפי את מי שקרוב אלייך בתחושות שלך ואני הייתי מתייעצת אם הרופא שלך

את מלכה!!!! תעשי דברים שאת אוהבת. קומי בבוקר תתאפרי תתלבשי ואפילו סתם תצאי לסיבוב תשתפי את בעלך/אמא זה מאוד חשוב תטפלי בזה גם בשבילך וגם בשביל הילד המתוק .. תהי חזקה את אלופה!!!👸

יש גם פסיכולוג בחינם מטיפת חלב שיכול ללוות אותך בהתחלה אולי זה יעשה לך טוב תפני אליהם