שואלת את עצמי לפעמים אם היתה אפשרות לחזור אחורה בזמן לפני שהחיים השתנו , לפני הבעל, הילדים.. הייתי חוזרת? מפחיד אותי שהתשובה שלי היא לא-לא.. אולי אני פשוט לא בנאדם של משפחה😔 אני עושה ואעשה הכל בשביל המשפחה שבניתי אבל תמיד יש לי את הקול הזה בלב שרוצה לחזור, מרגישה כפוית טובה ורעה

אל תרגישי רע.. לכל אחד יש תקופות של עליות וירידות אני בטוחה שאת לא באמת מתכוונת לזה.. יש ימים בחיים שאת חושבת שהכל נופל עלייך והכל מרגיש לך רגיש יותר ... אני בטוחה שיש לך משפחה מהממת שבנית בשתי הידיים שלך והם גורמים לך לאושר!!! את ממש לא רעה , את אנושית.... שולחת לך חיבוק❤️

ראיתי פרומו לאיזה סדרה בנטפליקס על אישה נשואה עם ילדים ואחרי 10 שנות נישואים היא כבר עצבנית על בעלה ומתוסכלת,מהילדים וויתרה על קריירה והכל ויום אחד היא קמה בבוקר כשהיא צעירה ב10 שנים וחוזרת ליום שבעלה הציע לה נישואין ואומרת לו לא. ואז רואים שהיא אשת קריירה מטורפת והכל אבל הדבר היחיד שאמרה זה שהיא מתגעגעת לילדות... אז ככה אני הייתי גם כנראה... בעלי הוא ממש אחלה והכל ואני אוהבת אותו אבל השגרה גומרת אותנו, הילדים הם אהבות חיי אבל יש תסכולים וויתורים שהם לא הוגנים גם כלפינו האמהות, ויתורים שאבא לא צריך לעשות ולא נדרש ממנו. אז יש ימים שאני מאוד מתוסכלת ובא לי לחזור לחיים של פעם בלי דאגות על הראש והקריירה שלי ומה שאני רוצה עכשיו אני עושה ופלוס בעו"ש אבל לשבוע... כי אחרי זה הבטן כבר מתהפכת מגעגועים לילדים

ברוררר שיש רגעים כאלה,וזה הכי טבעי בעולם!! בימים הראשונים של הלידה הייתי כלכך מאושרת ובהיי,ומדי פעם הרגשתי סוג של עצבות סוג של "פרידה ואבל" מחיי הרווקות שהיו לי...יכולה להגיד לך שעם הזמן האמהות והנישואין כבר נהפכו לחלק ממני, אז כן יש געגועים לפעמים לא אשקר, אבל גם לא הייתי מוותרת בחיים על בעלי והילד💜

אני מרגישה שבגלל שאני כבר במצב הזה זה אל חזור אני בחיייםם לא יוותר על הילדות ועל בעלי. הם הלב שליי אני אוהבת אותם בצורה שאין לתאר..אבל מודעת עד כאב לזה שמלכתחילה אם עכשיו הייתי חוזרת אחורה והיתה לי בחירה, לא יודעת. מפחדת אפילו להגיד ולכתוב את זה .. ודווקא ב״ה הנישואין והכל בסדר.. כמו כולם יש ימים ויש ימים.. חושבת שאולי משהו אצלי דפוק אולי באמת יש אנשים כאלה שלא מתאימים לחיי משפחה?

וואי תקשיבי יכול להיות שאת זקוקה לזמן בשביל עצמך לצאת לבד עם חברות לבילויים שהיית אוהבת ברווקות וכאלה דברים יש לנו נטיה להתמסר ולשכוח את עצמנו תני לעצמך זמן לדברים שאת אוהבת לעשות

מסכימה לגמרי עם שרה, אל תשימי את עצמך במקום האחרון,יש לנו נטייה כזו כאמהות😏 תצאי באמת או שתעשי דברים שאת אוהבת , ואפילו ללכת לאיש מקצוע לדבר על זה ולפרוק

כן האמת שאיבדתי את עצמי מזמן .. הכוונה מבחינת חיים פרטיים שלי

שמעי,תמיד נחשוב על מה היה קורה אם...וזה נורמלי החכמה היא להתמקד בקיים ולנסות להוציא ממנו את המיטב, יש תקופות פחות טובות בחיים או בזוגיות ואז הכי קל לשקוע ולהאחז בעבר... תתני לזה מקום, תלכי לפסיכולוג, או פשוט להעסיק את עצמך בדברים טובים