בנות אני נואשת לדעתכן! נשואה שנתיים, המשפחה של בעלי פשוט מתנהגת כמו אויבים שלנו. חמותי כל פעם מחפשת על מה לריב עם בעלי, ילדתי לפני חודשיים לא הגיעה פעם אחת לראות את התינוק. לאורך ההיריון לא התענינה בכלל (היא מיילדת בעברה ושרףףף לה שלא התייעצתי איתה על כלום או שלא ביקשתי שתהיה איתי בלידה). אחים מגודלים שרק רבים ומסכסכים בין בעלי לבין האמא החולה. מן הסתפ אנחנו יותר קרובים למשפחה שלי. המשפחה שלי מחבקת אוהבת מעריכה אותנו צמאההה לקשר עם הנכד הראשון מאושרת מהאוצר שהבאנו לעולם. והמשפחה שלו קרה קרירה ומנוכרת. כמו אויבים. האם זה לגיטימי שנהיה קרובים יותר לצד שלי בלי להתנצל? אני כל השנים שביחד (6 שנים) עשיתי הכל לקרב בין האחים וההורים (הורים גרושים) וצמיד אירחתי אותם אצל ההורים שחי בחגים, תמיד אירגנתי ארוחות משותפות ועם השנים זה התמסמס כי כל פעם משהו אחר היה רב עם אחר. אני מרגישה קצת רע, אני לא מרחיקה את בעלי מהם אלא הוא מתרחק בעצמן. הם כל הזמן מחפשים אותו ומזלזלים בו ונמאס לו. אמא שלו עושה איתן כל פעם ריב ולא מדברת איתו חודשים ואחריה האחים הדפוקים. שה בסדר שלא נהיה איתם ממש בקשר? מפחדת שאני פוגעת במצוות כבד את אביך ואת אימך ואני אוכלת על זה סרטים. מצד שני אמא שלו באמת מכשפה באמת, רעה מרושעת שרק מחפשת איפה לעקוץ לריב ולכעוס. כואב לי שהילד שלי יגדל עם כזה פער בין הצדדים,ֶ מד איד שרוף עליו מהאהבה והצד השני בכלל לא מתעניין בו. איך מתווכים טת זה לילד בכלל? אשמח לשמוע מנסיון החיים שלכן אתן באמת נשים חכמות!!

לא לנתק קשר בצורה ״רשמית״, אבל לדלל התקשרות ממש למינימום הנדרש. אירועים וחגים. לא יותר. וכל עוד זה לא בא מצידם לא ליזום, באמת רק אם יש אירוע מיוחד וזהו. אנרגיה כזאת הורסת את החיים ויכולה גם לעלות בזוגיות בסוף.. עדיף לשמור מרחק. לא חייבים לסבול משפחה בכל מחיר, יש משפחות רעילות, ועדיף להתקיים כמשפחה מרחוק. אין מה להרגיש אשמה, זו המציאות הכואבת.

דידי זה באמת כמעט עלה בזוגיות. כמות הריבים והחרדות שהייתי חוטפת מההודעות שלהם והריסים הלא פוסקים באמת עלו לי בבריאות. יום אחרי לידה התקשר האח לכעוס עליי למה אנחנו כבר לא בקשר ושהוא שם לב שאנחנו יותר עם המשפחה שלי. ח ו ל י ם

אם הייתי במקומך, הייתי מלמדת זכות תמיד על הצד השני, מלרדוף שלום את רק תרוויחי, לכבד אדם למרות שהוא מתנהל ההפך, את רק מרוויחה. הרי אנשים מרגישים אם הם בסדר או לא, וחוצמזה להיות חיובי ולהקרין טוב לסביבה למרות שהסביבה לא תמיד מחזירה טוב, עושה טוב לאדם עצמו, כך גם הילד שלך יגדל בהבנה שאמא ואבא אוהבים ושמחים עם כולם, וזה מה שחשוב, ואם ישאל למה צד אחד כן וצד אחד לא, עונים שכל אחד בוחר אחרת ואנחנו ממשיכים לשמוח ולאהוב. מניסיון, ככה מרוויחים הרבה.

ספירי את מדהימה כמה זה קשה יותר קשה לאגו שלי אני חושבת… אבל כמה משחרר זה פשוט להגיד שזו כנראה כפרת עוונות ואני צריכה להמשיך לכבד ולאהוב ואז שובבבב עולות מחשבות של ״הם לא שווים אותנו ומה אנחנו פרייארים? הם צריכים להתחנן לראות אותנו״… אווווווף

עבודה קשה מאוד, דורשת המון כוחות נפש, מלחמה יומיומית עם עצמי מול עצמי, אבל משתלמת. לפעמים הרגיש לי שאני צבועה, אבל המשכתי. וזה משתחרר בסוף, ואת תרגישי שהגישה שלך משתנה כלפי כל הסביבה ולא ספציפית אליהם. מניסיון 😊

איזה בן אדם ירצה לשמור על קשר עם מישהו שמתנכר אליו ומזלזל בו? אף אחד יקירתי.. וזה ממש לא משנה אם אלה ההורים שלו ״כבד את אביך ואת אמך״ עד לרגע שמרגישים לא נעים בקרבתם.. איך אפשר לכבד מישהו שלא מכבד אותך בחזרה? קצת קשה אני חושבת..