היי הילד שלי בן שנה והוא מתנהג בצורה שמוציאה אותי מהסבלנות שלי ולא טוב לי עם זה בכלל, הוא זורק על הרצפה הכל אני יודעת שזה חלק מהגדילה אבל אני נותנת לו ביסקוויט מעיף זורק אני מסבירה לו שלא, ולפעמים כבר צועקת כדי שיילמד ולא יודעת אם זה עוזר, דופק על השולחן בחוזקה את הבקבוק, את הכל ! הוא יודע שזה לא בסדר ומנסה אותי כל הזמן, יש לי תמונות שתלויות מעל הסלון היא מטפס ונוגע בהם בכוונה ומסתכל עלי אני כבר לא יודעת מה לעשות איך להסביר לו שלא עושים את זה שלא נדבר על למשוך לי רת השיער בחוזקה ואני מסבירה לו שזה כואב וכל פעם שאני כאובה הוא נפגע ובוכה כולה 8 בבוקר אני איתו בבית היום והספקתי להתעצבן עליו פעמיים

ברור, גיל של בחינה גבולות. זה לא יעזור להסביר לו, כי או שהוא לא מבין וגם אם כן אז זה הופך למשחק ברגע שאת מתרגזת. אין לך מה לצעוק, אם זורק אוכל - פשוט לוקחים את הצלחת ונגמרה הארוחה (הוא גם כנראה כבר משחק ולא רעב כל כך). אם דופק את הבקבוק, קחי את הבקבוק. גם שלי יש איזו תמונה שהוא כל הזמן היה מוריד בכוונה, אז כשהוא מוריד הוא לא יכול לשבת על הספה חכמה דקות ("אתה לא יודע לשחק על הספה אז עכשיו לא משחקים על הספה"). אין צורך לצעוק (ברור שזה קורה כי הם מחרפנים), זה פשוט נהיה משחק עבורם ככה. אני משתדלת להרים צעקה רק כשיש משהו מסוכן, כדי שיהיה ברור שזה חריג.. אחרת הם כבר לא מתייחסים לזה. לגבי מושך לך את השיער, שלי היה נושך גם.. לפעמים בגיל הזה זה מאהבה והוא פשוט לא יודע להפגין. תלמדי אותו מה כן. אסור למשוך בשיער - מותר ללטף. מותר לעשות טובה. בידיים מותר לחבק.. אם הוא ממשיך, להגיב ב"לא, זה כואב לאמא" בצורה אסרטיבית ולא לאפשר לו פשוט. כשהוא ממש לא היה מבין הייתי קמה והולכת. הרעיון הוא לא לאפשר להם את מה שאסור, בין אם זה להרחיק מהם או להרחיק אותם. הרי הוא יודע שלא זורקים אוכל על הרצפה, זה ברור.. את אף פעם לא זרקת אוכל, אין צורך להגיד לו את זה והוא גם בלאו הכי לא ימשיך לזרוק בגיל 8. זה פשוט משחק מעניין בגיל הזה, שנהיה עוד יותר מעניין כשהוא מפעיל את אמא גם. תנסי לשלוט בסיטואציה ולא לתת לסיטואציה לשלוט בך ♥️

אה, ו.. הוא יבכה כשתקחי לו. זה לא נורא. כלומר, בעיניו זה נורא, אבל זה לא נורא שהוא בוכה. להכיל את זה שזה מרגיז אותו שאי אפשר לדפוק עם הבקבוק עכשיו ופשוט לתת לו מקום. בכי זה כלי לגיטימי לפרוק רגשות.

יסמין תשובה מןשלמת עזרת לי מאוד

אני חושבת שאפשר לשחרר בגיל הזה… כלומר, ברור שתמיד להקפיד להסביר מה מותר ומה אסור, ולא לאפשר לו להזיק ולהכאיב. אבל פשוט לא להתייחס לזה כאל בעיית משמעת או מרדנות, כי זה סתם יתסכל. זה גיל כל כךךך קטן שבהמשך את עוד תצחקי על עצמך שציפית ממנו בכלל להבין משהו כמו חוקים או כללים או להרגיש שהוא עושה דווקא. זה בכלל לא במושגים האלה בגילאים הללו. חשוב כן להתוות דרך ולהבהיר שיש לך גבולות כאמא, אבל לא להתייחס לזה כאיזו מרדנות חמורה ולא לקחת ללב. להקליל. הוא יגדל וילמד ויתחיל להבין דברים ואז זה הזמן באמת להתחיל לחנך לעומק.