היי אני עם תינוק וילד. עובדת אבל בינתיים בחופשת לידה. בעלי עצמאי וכל הזמן מהבוקר עד הלילה בעבודה ולא בא הביתה מוקדם אלא למקרים דחופים. יודעת שהןא מפרנס אבל אנחנו מבזבזים את הימים שבהם ילדינו קטנים ומחמיצים את הנעורים שלנו. אין לנו בילויים משפחתיים. כי בשבת הוא עייף מדי ונרדם בבוקר ואיך שמתעורר לוקח לו שעה להתאזן ולשתות קפה. והכל נופל עליי- גידול הילדים, ניקיון, סדר, אפילו לאירועים חברתיים אני לפעמים הולכת לבד, וגם עובדת ולומדת…… טיפים איך להתמודד

וואו גם אצלי אותו מצב בדיוק. לא יודעת איזה טיפ לתת לך כי קשה לי גם כן... באסה.

היי יאנה שולחת חיבוק. אין עלינו הנשים מעניין אם הם מעריכים זאת.

הלוואי שהם יעריכו יותר כן או שיראו לנו לפחות

שולחת חיבוק חזרה!

כשהרגשתי אצלי שזה הולך לכיוון הזה, עשיתי עם בעלי שיחה כנה ורצינית על כך שבחרנו להתחתן ולחיות ביחד ולהקים משפחה כדי לחוות את החיים ביחד, ושאין לי שום כוונה להרגיש כמו אם חד הורית. בעלי לא רק שהבין אותי, גם הוא בעצמו התבאס מאוד מהמצב וחשבנו הרבה מה לעשות. בסוף הציב עובדה בעבודה שהוא צריך שעות אחרות ועם הזמן זה באמת מה שקרה. היום הוא 3 ימים בשבוע מוקדם בבית ובסופי שבוע הוא יודע שהוא מגוייס, עושה מאמץ (למה לי לא בא לישון עד מאוחר בסופשים?) וביחד מטיילים ומבלים וזה עושה את כל ההבדל. חשוב לעבוד וחשוב להתפרנס, החיים עצמם ובתוכם האישה והילדים חשובים יותר מהכול. מה שווה העבודה מצאת החמה עד הנשמה אם מפסידים את החיים? את הילדים גדלים? את זמן האיכות עם בת הזוג? שבו לדבר על זה. שישנה את סדר העדיפויות שלו ועדיין יצליח להתפרנס.