התייעצות קצת מוזרה לפורום הזה.. אבל ממש בא לי לשמוע דיעותכן החכמות. אני בחורה שיש לה מלא חברות, אפילו שמעל גיל 30 כבר אני יודעת לשמר חברויות ממש קרובות וארוכות שנים ויש לי באמת הרבה חברות קרובות וכל כך קרובות בכל מיני מעגלים שונים (מבית ספר, צבא, עבודות). וגם כמה בני דודות קרובות. בקיצור לא חסר לי חיי חברה. בעלי גם בחור חברותי ויש לו כמה חברי ילדות וגם מתחבר טוב בעבודה. הבעיה היא… שלבעלי ולי אין חברים משותפים. כלומר אין זוגות שאנחנו יכולים לבלות איתם בשיתוף. וזה נוראאאאאא חסר לי. אני חולמת להזמין אנשים לסעודות שישי ולשבתות (אנחנו דתיים). או לצאת לטיולים משותפים עם הילדים… וזה פשוט לא קיים בחיים שלי. רואה מלא זוגות חברים מבלים יחד נהנים. ואני לא מצליחה לדמיין בשום צורה את בעלי מסתדר עם בעלים של חברות שלי, הם שונים מדי. אין סגנון תרבותי, דתי דומה. גם החברים של בעלי ונשותיהם שונים בתכלית מהסגנון שלי , למרות שאני זורמת. לכל אחד מאיתנו יש את עולם החברים שלו ואין קשר, בכלל נראה לי שבעלי ואני שונים ולא יכולים לחלוק עולם חברים ועולם חברתי משותף. וזה ממש מצער אותי וחסר לי בחיים… אוף.

אין לכם חברים משותפים מהבית כנסת/שכונה?

תנסו למצוא חברים חדשים משותפים לשניכם ביחד אולי. דרך הורים בגן/ בית הספר. אולי שכנים ..