בנות אשמח להתייעצות מכל הלב ❤️.. בעלי 34, אני 27 ותינוקת בת 3 חודשים.. אני מרגישה קצת אבודה ונמצאת בתוך לופ אין סופי. אני כרגע לא עובדת ובעלי כל בוקר קם ב4:50-5:50 הוא לא קם אליה בלילות בכלל וזה מובן בגלל השעות, הוא חוזר מהעבודה סביבות 16-17 ולא מתייחס לילדה אם אני לא אגיד לו ״תגיד לה שלום״, ״תראי מי הגיעעע אבא״ הוא לא יתייחס, הוא הולך ישר להתקלח לאכול ולשחק בסוני / לראות כדורגל אם לא אגיד לו ״קח תאכיל אותה״ או ״תחליף לה טיטול״ הוא לא מתקרב פעמים בודדות שהוא מבקש לקחת אותה בידיים ואם כן זה רק בספה שלו, הוא לא מקלח אותה כי האמבטיה נמוכה לו וזה בסדר אין לי בעיה שלא יעשה מקלחות כרגע, בחודש האחרון התחלתי לעשות לה טקסי שינה ב18 פלוס מינוס ( מקלחת אוכל ולמיטה ) ההרדמה בחדר שלנו חשוך ושקט יותר משאר הבית ולרוב ההרדמות נמשכות שעה פלוס עם המון ליטופים אהבה וסבלנות ברוך השם אלוהים נתן לי המון סבלנות ואהבה לקטנטנה שלי אבל מבחינתו… אם הוא לבד איתה הוא ירדים אותה בספה בסלון עם טלוויזיה עליו בידיים הוא לא מוכן לשתף פעולה עם הטקסי שינה הוא אומר שזה קשה לו .. בקרוב אצטרך לחזור לעבודה ( בבוקר עם הילדה ובערב עובדת ) משמע זה אומר שהוא יהיה איתה בזמן ההרדמות ואני כבר לא סומכת עליו הוא בעצמו אמר שהוא לא יודע איך הוא עושה את זה עובר ממשמרת א בעבודה למשמרת ב בבית וקשה לו מאוד אני יכולה להבין את הקושי אבל יש לך כאן ילדה תקח אחריות לא רק לך קשה כאן.. מרגיש לי שהוא עובר דיכאון לא יודעת מה נסגר איתו ולמה ההתנהגות הזאת חשוב לציין שהוא מנקה את הבית וכן הוא עוזר לפעמים במתלות הבית אבל זה נראה לי גדול עליו.. אשמח שתייעצי לי מה לעשות אני לא רוצה לוותר ולחיות עם המצב מרגישה לבד..