לקח לי חודש להתאושש ולספר לכן את סיפור הלידה שלי!!! 😊 אז אחרי שנתיים של נסיונות להיכנס להריון ושנה של טיפולים זה סוף סוף קרה, ההריון המיוחל, תאריך לידה משוער: חגי תשרי!!! במבט לאחור היה הריון סבבה עם קשיים שיש לכל אחת מאיתנו אבל הפחד הכי הכי גדול שלי היה ללדת בחג או בשבת או בכלל בכיפור. (אנחנו שומרים חג ושבת) עברתי את ראש השנה בשלום, והינה מגיע יום כיפור. קמתי בבוקר של יום כיפור, שבוע 39, מאותו רגע פשוט לא הפסקתי לבכות, פתאום תפס אותי פחד מהלידה המתקרבת, כאילו הגוף שלי סימן לי שזה הולך לקרות בקרוב מאוד. את כיפור אני ובעלי עשינו בנפרד, הוא בבית הכנסת ואני אצל אמא שלי. אחרי המפסקת ולקראת שעות הערב המאוחרות יצאתי להליכה ואחרי זה נפגשתי עם חברות שגרות בסמוך לאמא שלי. כל הערב אני עם כאבים בבטן, הבטן מתקשה, אני לא נינוחה.. לא ייחסתי לזה המון חשיבות והמשכתי להתנהג כרגיל. 2 לפנות בוקר מגיעה לבית של אמא שלי, נכנסת להתפנות ושמה לב שיש לי קצת יותר מידי "פיפי" מהרגיל. ושוב, לא ייחסתי לזה חשיבות, הייתי בטוחה ששתיתי יותר מידי.. למחרת בצהריים, שוב אותו ה "פיפי". כאן כבר התחלתי טיפה להילחץ, החלפתי לתחתון חדש ונקי, ניסיתי להשתעל בשביל לראות אם באמת מדובר בירידת מים או סתם דלקת בשתן ולהפתעתי, כלום ושום דבר!! תחתון נקי ויבש!!! מה קורה פה?? כשאני מתפנה יוצאת ממני כמות ואחרי זה כלום!!! יצא כיפור ואני במחשבות אם ללכת או לא ללכת למיון והחלטתי שאדחה את הביקור במיון למחרת כי בטוח יהיה עמוס בצאת כיפור. הגעתי חמישי בבוקר למיון, בדיקת אולטרסאונד גילתה- מיעוט מי שפיר!!! הרופאה בודקת אותי ואומרת לי חמודה, יש לך ירידת מים, מכאן את לא יוצאת בלי ללדת. אמאלה ואבאלה, בסך הכל באתי לבדיקה תכננתי לחזור לעשות כביסות מה ללדת עכשיו 🤣🤣🤣 מתקשרת לבעלי, בוכה, מתקשרת לאמא שלי, בוכה. בעלי יוצא מהעבודה ובסביבות השעה 2 מגיע אליי עם המזוודה. ומה עכשיו? מחכים שיתפנה חדר לידה בשביל לשים לי זירוז (הוחלט על פיטוצין). בשעה 1 בלילה (אחרי שעוד שנייה הרמתי את המחלקה באוויר) סוף סוף קיבלתי חדר לידה, 1:05 אני מחוברת לפיטוצין ומוניטור. עד השעה 9 וחצי בבוקר אני עם צירים חזקים וצפופים שלהפתעתי ולהפתעת הצוות לא כואבים לי בכלל בכלל. מגיעה רופאה לבדוק לי פתיחה, צרחתי, כאב לי בטירוף!!! הגעתי לפתיחה 2 והיא רצתה שמיילדת תבוא לעשות לי בקיעה של קרומים. סירבתי, אמרתי שאין סיכוי שמישהי תיגע בי כרגע עם הכאבים שהתחילו לי ושאם הם רוצים לגעת בי אך ורקקקק אחרי אפידורל!!! בשעה 12 קיבלתי אפידורל. כבר יום שישי ואני מתה ללדת לפני כניסת שבת אבל מה לעשות שלבורא עולם תוכניות משלו? לפני כניסת שבת, בשעה 6 בערב, הגיעו שוב לבדוק פתיחה, הגעתי לפתיחה 4, לפי המיילדת יש לי עוד 3 4 שעות ללידה. בעלי יוצא לבית כנסת שבבית חולים בידיעה שיש לי עוד זמן. בנתיים אבא שלי מחכה מחוץ לחדר לידה. בסביבות השעה 7, אני מתחילה להרגיש לחץ איום למטה, אני קוראת למיילדת ואומרת לה בדמעות, תבדקי לי פתיחה!! התינוק למטה אני אומרת לך!! בודקת ואכן פתיחה 8!!!! בעלי בבית כנסת ואני מתחילה להיכנס ללחץ! קראתי לאבא שלי וביקשתי שילך לקרוא דחוףףףףף לבעלי! בעלי מגיע מתנשף כולו ואומר לי מאמי אני טס להביא כוס קידוש ויין ואני מגיע! ה5 דקות האלה שהוא יצא מהחדר נראו לי כמו נצח, בנתיים הכאבים והלחץ למטה מתגבר, אני מתפתלת מכאבים, הפתיחה כבר פתיחה 9!!! בעלי חוזר לחדר ובדמעות של שנינו קורא לי אשת חיל, עושה קידוש ונותן לי לשתות מהיין. מאותו הרגע, חצי שעה של לחיצות, האטות בדופק, רופא שלוחץ לי על הבטן, צעקות, בכי. ואז זה קורה... ערב שבת בשעה 20:31, האוצר שלי יוצא ממני. לוקח לו קצת זמן עד שהתחיל לבכות, שמים אותו עליי, אני מתפרקת ונוגעת בו ולא מאמינה לאאא מאמינה שהדבר הקטן הזה יצא כרגע ממני ושהוא שלי. אז לסיום, חוויית הלידה שלי הסתכמה בביקור במיון שנמשך ל10 שעות באשפוז ו20 שעות בחדר לידה. תודה לבורא עולם על הנס הזה 🙏

איזה סיפור מדהים! תודה לשם יתברך על ניסים גלויים!!! שתזכו לגדל אותו בנחת אותו ואת הבאים אחריו בע״ה

מהמהמת המון טוב!!!🥰🥰🥰

מדהימה שאת ,שתגדלו אותו בנחת!!!!

מזל טוב♥️♥️

יואו שהוא הרץ כדי לקדש לך פשוט עלו לי דמעות

מזל טוב רק בריאות אושר ונחת

ריגשת עד דמעות❤️ תגדלו אותו בנחת

תודה בנות💋