היי חברה שלי יקרה. היום נפגשנו באוטובוס, במקרה גם נזכרתי שהשבוע חל יום הנישואים השלישי שלך. התחתנת אחרי. לפני שלוש שנים היינו חברות טובות, יחד גדלנו, , יחד למדנו, יחד החלפנו חוויות דייטים ויחד רקמנו תוכניות. לפני שלוש שנים רקדתי בשמחה בחתונה שלך, לפני שלוש שנים הייתי מאושרת בשבילך והייתי מאושרת בעצמי. והנה עברו שלוש שנים. התרחקנו. את נכנסת להריון מיד. הבת הגדולה והמתוקה שלך כבר בת שנתיים וקצת. מאז נולדו לך גם זוג של תאומים. אבל אותם אני כבר פחות מכירה. אחר כך עברתם דירה למקום רחוק, החלטתם לקנות כמה שיותר מהר וגם בסך הכל ידעתם כבר איך תראה המשפחה והשיקול המרכזי שלכם היה איפה יהיה טוב לכם ולילדים. בכל זאת עם הילדים, מצאת עבודה. חצי משרה, אבל בתחום שלך, עובדת כל יום מ7 עד 2, בבוקר בעלך שם את הילדים במעון, בצהריים את אוספת. מאושרת, כן מאוד. את כל זה השלמתי היום.לא בגלל שלא ניסיתי לשמור על קשר אלא בגלל שכל פעם שניסיתי לדבר איתך אז היית באמצע להחליף טיטולים/לרחוץ את הילדים/לכבס/או סתם היית עייפה מהילדים והיית מתה לישון. כשכבר דברנו אז אני התרגשתי מאוד מהספורים על הילדה, פרגנתי, הקשבתי לסיפורים ולחוכמות שלה. אבל כשאני ספרתי לך על שגרת יומי את פשוט לא הבנת. לא הבנת מה זה אומר לחכות לילדים שלא מגיעים. אז רציתי לכתוב לך שתדעי שאני מאוד מפרגנת ושמחה בשבילך, באמת באמת, לא עושה לך עין הרע ולא שום דבר פשוט שמחה בשבילך. שמחה שטוב לך עם בעלך, שמחה שכיף לך עם הילדים והמשפחה, שנחמד לכם ושיש לכם תוכניות ותקוות וכיף ושימשיך ככה כל החיים. אבל רציתי בכל זאת לספר לך את מה שאולי לא הבנת, או לא רצית להבין. לספר לך על זה שכשאת אומרת לי שכיף לי שאני יכולה להתפתח בעבודה כי אין לי ילדים שמגבילים, אז שתדעי שאני לא יכולה למצוא עבודה נורמאלית ולהתקדם בגלל שהטיפולים גורמים לאיחורים, חיסורים ויציאות מוקדמות כמעט חצי חודש עבודה, כי בטיפולים כואב לי ההורמונים משגעים אותי ואני לא יכולה להתרכז בעבודה. וכשאת אומרת שיש לנו פחות הוצאות ושכיף לנו שאנחנו יכולים לבלות בלי חשבון, אז שתדעי שהטיפולים עולים הרבה, אבל הרבה מאוד כסף, כנראה לא פחות ממה שאת מוציאה על הילדים. גם שתדעי שהצעת שנבוא לגור לידכם, זה פשוט לא רבלנטי, ולו בגלל הטיפולים שוקשרים אותנו למרכזים רפואיים, אבל גם בגלל שאנחנו לא ממש יודעים איך יתפתחו החיים ובכלל לא מתאים לנו לגור ביישוב שכל הזמן מסתכלים לי על הבטן. וגם זה שאת אומרת שבטח המצב שלנו מחזק את הזוגיות כי אתם עסוקים כל היום בילדים ואין לכם זמן לעצמכם ולנו יש את כל הזמן. אז שתדעי שזה ממש לא כך.הזוגויות מתפוררת יש לנו הרבה מריבות ומתחים. כשאת מתפלאת למה אנחנו לא הולכים לאירועים וחתונות כי אנחנו הרי לבד ואין ילדים ולא צריך למצוא בביסיטר ואני זו שהתרחקתי מהחברות, ואת, כמה גיבורה, עושה שמיניות באוויר כדי להגיע לכל חתונה ברית אז שתביני רע לנו בכל המקומות האלה. מה אני אעשה שם כשאני שומעת את כל הסיפורים על הילדים, כשאתן מוציאות את תמונות הילדים ומדברות כל החתונה רק על זה? לא ארגיש צביטה בלב? לא ארגיש קנאה?. ושתדעי לך שזה גם משליך על הקשרים עם המשפחות שלנו, ההורים שלי לא יכולים לבוא לשמור על הנכדים שלהם אני לא יכולה לדבר עם חמותי על הילדים ולהעביר לה תמונות חדשות. . אבל העיקר שבעינייך יש לנו יתרון שאנחנו יכולים לסוע להורים כל שבת. את גם לא הבנת מה זה אומר "טיפולים". נכון גם את עברת כמה אולטרסאונדים בהריונות. אבל שתדעי שאת כל כמות האולטרסאונדים שאת עשית בכל בשני ההריונות שלך, אני עושה בחודשיים - שלושה של טיפולים. את גם לא ממש מבינה מה זה אומר, את גם לא מבינה ה זה הכאב של צילום רחם, את לא מבינה מה ההורמונים עושים, את לא יכולה להבין את החשש מהסרטן, את זה שלפני ששולחים אותי לקחת הורמונים שולחים לעוד בדיקות ומעקבים את גם לא מבינה את החוויה הזו של המקווה שכל פעם מחדש עמוד מול הבלנית ולהבין שהבנות מסביבך מתחלפות ורק את קבועה, שרק את טובלת עוד פעם ועוד פעם. את מהחתונה היית בקושי חמש או שש פעמים במקווה. הייתם מותרים כמעט כל הזמן כל ההריונות, את לא מבינה מה זה אומר להיות כל חודש אסורים יותר מחצי מהזמן וכשאת זקוקה לחיבוק כי קשה אין לך ממי לקבל אותו. כשאת בהריון אז בעלך איתך מחבק, תומך. אצלנו זה רק בדיבורים. שבגלל החיבוק הזה הקב"ה מונע מאיתנו עוד חודש ועוד חודש. ובכלל כמה שאת אומרת שצריך להתחזק באמונה, שהכל יהיה טוב ושהקב"ה יודע מה הוא עושה, אז אולי את יכולה להגיד את זה ממקום שכל הזמן נמצאת "במזמור לתודה" אחד ארוך.אבל לי קשה. ואני לפעמים כועסת על כולם שאף אחד לא מבין אותי ולפעמים חושבת שהוא לא נמצא והרבנים שהיינו אצלם ושהבטיחו הבטחות ונתנו ברכות שלא התקיימו לא מוסיפים לזה. ושתדעי שכשאת מנסה לעודד אותי לפני שנפרדנו ולומר שבעז"ה בקרוב ועוד החודש, את פשוט לא מבינה.לא כי החודש אין סיכוי,אלא בגלל שאת לא מבינה שלפעמים אפילו אין לנו את הדבר החשוב, את התקווה תתפלאי לגלות שיש כל כך הרבה חודשים שפשוט אין לנו תקווה. פעם כי צריך לחכות חודשים בין ivf אחד לאחר, פעם יש צילום רחם, פעם הביוץ יוצא בשבת ופעם הרופא בחו"ל ובכלל הגוף צריך הפסקה מהטיפולים מדי פעם ופעם פשוט נגמר הכסף וצריך לחכות . את לא מבינה אותי, ולכן יש את הריחוק ביננו. את המכתב הזה כתבתי לפני 9 שנים לפני שהיו לי ילדים

וואו מרגש מדהים אני כל כך שמחה בשבילך תודה רבה על זה זה שיעור לכל מי שהיא נשואה ויש לה ילדים ולחברה אין....

💖💖💖

וואי כלכך מרגש 😪

מטורף🥹

אמרת הכל! קראתי ובכיתי יחד איתך. אני מניחה שלמרות שעברו 9 שנים ואת במקום אחר עכשיו, את לא יכולה לשכוח את הכאב הצורב. גם אני לא. יש לי שתי בנות מטיפולים בבית וכעת תודה לאל בהריון נוסף - ועדיין, הטיפולים עבורי הם פצע שלא יגליד לעולם. כאב שלא יחלוף.

ליטל את צודקת ברוך ה יש לי שלושה ילדים אף אחת לא יכולה להבין את זה רק מי שעוברת את התלהיך