פריקה, לא להתעלם בבקשה…….. הקטנציק שיהיה בריא אוטוטו בן 9 חודשים, אין ספק שמאז שנולד חיי החברה שלי ושל בעלי קצת נזרקו לצדדים מכל מיני סיבות ולא מרצון.. הלידה הייתה טראומתית מאוד הייתי בדיכאון בעקבות הלידה הקשה , עד שהתאוששתי מהכל כולל הכל בזמן מקלחת גילנו לילד נפיחות באשכים נשלחנו למיון במיון נאמר לנו בקע מפשעתי וניתוח , וכמו כל אמא לתינוק שרק בן חודשיים וכבר צריך להיות על שולחן הניתוחים לא קל ולא פשוט נכנסנו לשוב מערבולת של אין ראש לכלום מלבד לטפל בילד , מאז הניתוח נהיו בעיות עם האוכל פעם אוכל פעם לא וזה לצערי עד היום… יש ימים טובים יש פחות ויש גרוע שלא מוכן להכניס כלום ושום דבר לפה.. אין חשק לכלום למרות שצריך להדחיק ולהסתכל על הטוב אבל לך תבין לב ותסכול של אמא.. כמובן שמהלך כל ה9 חודשים האלה אמא של בעלי לא הציעה ואפילו לא פעם אחת עזרה עם הילד גם שהיה חולה וגם שאני נפלתי חולה לא מעט פעמים, לא מגיעים אף פעם לא בטוב ולא ברע רק אם חס וחלילה הבן שלה חולה היא מגיעה, כי זה רק מה שמעניין אותה ותמיד תדע לנגן שמאוד מתגעגעת ומאוד רוצה לראות את הנכד שלה אבל לצאת מוקדם מהעבודה בשביל להכין ים של עוגות או מאכלים כי מחר כולם מוזמנים או היא מארחת זה בסדר אבל לצאת מוקדם בשביל להיות עם הנכד שלה זה חס וחלילה תמיד אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה ומה ששוכחים שהילד מכתיב את הזמנים ולא אף אחד אחר… וגם על זה כל שבוע מחדש נפתח ריב בייני לבין בעלי שזה כבר מאוס אבל בנושא הזה כבר השלמתי וב׳ה ותודה להשם שיש לי את ההורים שלי.. המשפחה של בעלי אפילו לא מסתכלת עלי בתור גיסה או כלה לוקחים אותי בתור צינור לילד ולתמונות שמקבלים במהלך היום מעבר לזה כלום בי לא מעניין אותם, וכמובן שאני משקפת את זה לבעלי כי באיזה מקום זה מפריע לי הוא כרגיל אומר תמיד שזה מה שאני חושבת, והראתי לא מעט הוכחות בהודעות שלהם…. בסופש האחרון הילד עם ווירוס שילשולים הקאות ב׳ה עברנו את זה ומאתמול להיות משלשל וטיטולים לא רטובים, היום לא נשלח לגן כמובן ונשארתי איתו בבית לדרוג לילד לטפל בו ובמקביל את מטלות הבית, וכרגיל למה שמישהו יבוא והסתכל עלי? ואז הוא הגיע ביציאה שהוא רוצה ללכת לראות משחק כדורגל עם החברים בזמן שאני עם לשון בחוץ ועדיין לא התקלחתי ורק מפרפרת סביב הילד. אז כבר התפוצצתי ואמרתי שנמאס לי שהיום זה היה אמור להיות היום החופשי שלי ובמקום זה טיפלתי והייתי בשביל הילד ובמקביל הזכרתי לו שאתמול קבעתי עם חברה וזה התבטל בעקבות המצב של הילד שזה לדעתי חשוב יותר מלצאת לבית קפה או סתם משהו אחר… וכרגיל תמיד אני אשמה אני במגעילה אני זאת שלא מתחשבת ואני זאת שסוגרת בבית…

אנונימית יקרה כל מה שבעלך ואת עוברים עם הילד הוא מאוד טבעי, גם אם הלידה לא הייתה טראומתית וגם אם הילד לא היה עובר ניתוח. בעלך וגם שניכם ביחד צריכים להבין שכשמביאים חיים לעולם, במיוחד ילד ראשון, כל העולם שלכם מתהפך ובראש ובראשונה הזוגיות. גם אצלנו, לא היו יציאות, לא חברים, לא בילויים ובגדול שום דבר מחוץ לבית עד שהילד היה בן שנה וחצי-שנתיים. גם כי לא שחררנו, לא רצינו בייביסיטר ועזרה ממשפחה אין לנו. ההבדל הוא בגישה. אם יש משהו מדהים שבעלי לימד אותי זה לקחת אחראיות על המציאות שרצינו ולהסתכל על הכול בפרופורציות. הבאנו חיים לעולם? בוא ננסה להנות מזה או לפחות לקבל את המצב ולהודות על מה שיש. אז לא נצא לבלות שנה שנתיים מה זה לעומת חיים שלמים? יש כאן בני אדם קטנים ורכים וחסרי אונים שצריך לטפל בהם במסירות. אם יש אפשרות מדיי פעם להתאוורר וזה מבורך, אז מניסיון, רק בהסכמה של שני הצדדים. בעלי בחיים לא יצא לבלות אם אני לא בטוב, אם אני שוקעת, אם אני מרוסקת מעייפות, אנחנו קודם כל דואגים אחד לשני, תדברי על זה עם בעלך בנועם ולא בריב ותדברי איתו על כל הדברים האלה. לגבי חמותך, גיסתך ומשפחתו של בעלך. המירמור לא יוביל אותך לשום מקום, תאמיני לי, הייתי שם. לא מזיז לה מהנכד שלה? סבבה לא צריך טובות, שגם לך לא יזיז ממנה ומהעניינים שלה. שחררי, צמצמי תקשורת, מה ששלה שלה. תתמקדי בך ובבן זוג ובילד. ובכלל המשפחה שלו. הרי כולנו אנשים בוגרים ויש כאן 2 אפשרויות: או שאת מבקשת לקיים שיחה רק שתיכן או את והמשפחה שלו, ואת פותחת הכול כול בצורה נעימה וגורמת לצד השני להבין איך את מרגישה כל השנים (מה שאני נגיד אף פעם לא עשיתי כי אין לי אנרגיות לזה) או לשחרררררררר ודי, גם לבעלך זה יעשה טוב לא להתעסק בזה יותר. בכל מקרה דברי עם בעלך ברגוע ופתוח על כל הדברים כדי שתוכלו להתחזק מזה ולהמשיך בחיים בידיעה שעכשיו זה זמן לגידול משפחה ומהר יותר ממה ששניכם תדמיינו כבר יהיו לכם ילדים גדולים ומספיק זמן לבלות ולעשות דברים אחרים.

נונו תודה רבה על התשובה! תודה על ההתייחסות, לגבי המשפחה של בעלי אני כבר לא מתייחסת בהתחלה היינו מגיעים לפיצוץ בנינו ואני אמרתי לעצמי שאני לא מתכוונת לריב ולהוציא אנרגיות על אנשים שלא שווים את זה… השלמתי בנושא הזה מאוד לא צריכה אותם לא זקוקה להם ושלא אזדקק להם אף פעם בע׳ה! המרגיז בנושא הזה זה שהיא ממלא אותו שהיא לא רואה ולא כלום ואז זה תקליט שבור כי לכאן היא לא מתקרבת הוד מעלותה.. הבעיה היחידה שיש לי זה בעל אטום, הוא בעל טוב אבא טוב אין שני לגבר שהוא.. אבל הוא בהסתכלות שונה מימה שאת אומרת ואני איתך בהכל, הוא בגישה שילד זה לא עונש ושצריך להמשיך לחיות כי יש לו לא מעט חברים עם ילד 1/2 שעושים מה בראש שלהם ומשאירים לבד את האישה עם הילדים והוא תמיד היה אומר להם שזה לא מתאים פתאום היום אחרי שבימים האלה לא קל בכלל הוא בא אלי ביציאה שאני לא מסתכלת עליו ואם זה היה הפוך הוא כן היה נותן לי לצאת, כמו שאמרתי אני תמיד זאת שלא יוצאת בסדר בסופו של דבר….

הקושי והתסכול שלי , זה שאף אחד לא מסתכל עלי.. כאילו אני אוויר..

היי, קראתי את הדברים והצלחתי להרגיש את הכאב והתסכול שלך ❤ אין לי יותר מידי דברים חכמים להגיד, אני גם עם ילד ראשון בן שנה וחצי אז עוד לא מנוסה כל כך. אם זה מנחם אותך, אז רק באמת להגיד שכן, כשיש ילד החיים משתנים וזה לא תמיד קל. וכן יש ריבים וויכוחים הרבה בגלל הילד אבל כמו שכתבו פה, הכל זה עניין של גישה. מאחלת לכם הרבה הצלחה ובע"ה שתצליחו להבין אחד את השניה ותאהבו תמיד😘❤

אולי זה ישמע טפשי ולא תרצי אבל הייתי מראה לבעלי את הפוסט הזה שיראה מה אני מרגישה מה עובר עלי . לפעמים קשה להגיד במילים ושאת כותב הכל יוצא החוצה . לפחות ככה אני בהתחלה עשיתי עם בעלי כיום יותר קל לי לדבר על רגשות . ששימרים הכל בפנים אז מתפוצצים את עברת משהו מאוד קשה גם דכאון גם ניתוח גם להיות מנותק מהסביבה . להרגיש שאך אחד לא רואה אותך זה נורא . ואת חייבת להוצאי את זה . דעתי האישית תראי לבעלך את הפוסט ותראי איל הגישה שלו תשתנה גברים לא שמים לב מה אנחנו עוברות הם טיפשים בעינייני רגשות צריך לשים להם את זה על השולחן . בהצלחה ❤️

אמא לתאומים אם תדעי כמה פעמים כתבתי מגילות על גבי מגילות וכמה הוצאתי ושפכתי הכל עם דמעות גם על המשפחה שלו וגם על הקושי שלי וגם על זה שאני חנוקה ושוב זה לחינם כי תמיד יצא המשהו שאני לא בסדר בו…. עייפתי מה שנקרא.. גם עכשיו אתה יודע כמה קשה והיום באמת שלא ישבתי לשניה הטיפול בילד לרוץ על הבוקר לקופת חולים לחזור בין לבין הטיפול בו לסדר לקטנציק את החדר את הקיץ להעיף חורף כביסות מצעים נקיונות ואתה עוד בא לי ביציאה שאתה רוצה ללכת לחברים כאילו באמת.. אתה יודע שיש לילד יקיצות מידי פעם הוא מתעורר וחוזר לישון ולפעמים לוקח זמן ואם אני כבר ישנה לא תמיד אני שומעת..

נועה תודה רבה אהובה🙏

באהבה❤

וואו קודם כל חיבוק ענק אהובה! איך בא לי שנהיה חברות ונדבר על הכל כדי שיהיה לך את המקום שלך! לגבי האמא.. מכירה את התופעה.. אני יודעת שכל אחד בעולם יישמח לעזרה אבל אני מבקשת ממך שתהיי חזקה כמו שאת היית עד עכשיו ולנשוך שפתיים ולהתעלם מאנשים שעושים לך רע. את עברת הרבה, הגוף והנפש שלך צריכים לנוח. זה יפה שהיא חמותך והם המשפחה שלך כביכול אבל כל עוד אין התעניינות בך ולא עזרה ובאמת כלום- אין סיבה שבכלל תתייחסי. זה קשה אבל תעשי נקסט ותדאגי לעצמך! ❤️ תדברי עם בעלך ותדאגו למשפחה הגרעינית שלך זה הכי חשוב, החיים קצרים תני בראש אחותי תתעסקי בדברים החשובים באמת ושלא תעזי בכלל להתעסק הם ההזויים האלה. יאללה חיוך ותהיי גאה בעצמך שאת כזאת לביאה❤️❤️

עם

ליהי יקרה שאת❤️ תודה רבה על המילים החמות🙏 כל עזרה הכי קטנה מקבלת תגובה חיובית במקום כי לא משנה מה זה יהיה זה כמה דקות שלי עם עצמי לשקט שלי לפיפי כמו שצריך למקלחת לא כמו של צבא לשתות קפה בכיף , אבל אני לא מתלוננת מודה לבורא עולם יום יום על הטוב על הקושי, גם אם אני מתפרקת ואומרת שנמאס לי מהר מאוד מתחילה לבכות רצה לחבק את האוצר שלי נושמת אותו ומצטערת על מה שאמרתי זה מגיע ממקום של תסכול ואני אומרת את זה בלב הכי נקי שיש גם במילים בפנים שיוצא לי וויכוח מול בעלי, המון דברים שיוצאים ממני יוצאים מתוך התסכול.. המשפחה שלו כבר לצערי לא מעניינת אותי אני פשוט עוזרת לעצמי לפתח אנטי נגדם ולא קופצת ישר בהתעניינות שיש משהו כמו שהצד השני עושה או שכן מתעניינת פשוט משחקת את המשחק מה שבא לי ומתאים לי באותו הרגע, תאמיני לי שאני עושה ים של נקסטים שאני כבר התעייפתי מהם אם אפתח את כל מה שיושב לי על הלב וכל מה שעברתי מהשניה הראשונה שהאוצר שלי נולד מאמינה שלא תשאר עיין יבשה מימי שתצליח להיכנס ללב שלי ולהניח את עצמה רגע במקומי……. אני כל היום מתעסקת רק בילד רק בכמה אוכל במה אוכל בלדאוג לו והכל כאילו מתפוצץ לי בפנים.. אני מבינה שאתה רוצה ללכת לצאת גם אני מאוד רוצה וזקוקה לזה, אבל ספציפית היום זה לא מתאים, ושאמאתי לו למה בכלל שאלת יכולת לענות לבד הוא פשוט העדיף להגיד שרצה לשמוע מה אני יגיד.. בשביל שבסופו של דבר זה יצא שאני החרא והלא מפרגנת..

והארגז נשימות , והגרון החנוק בדיוק עכשיו שהוא אומר שהוא הולך לחבר לראות משחק ופשוט הולך……. ״הילד יושן גם את הולכת לישון״…

שקלתם ללכת לייעוץ זוגי? אני לא הייתי מוותרת על עצמי. מגיעה לך אהבה ומגיע לך להיות שמחה! לפי מה שאת מתארת נראה לי שגם הוא כאוב ומתוסכל מהמצב, כמובן מנקודת המבט שלו וההתמודדות שלו עם הדברים פוגעת בך, מאמינה שהוא פשוט לא מוצא דרך אחרת בגלל הקושי. אולי תנסו לערב מישהו מקצועי, שיהיה אובייקטיבי ויוכל לסייע לכם לצאת מזה לאט לאט. כותבת את זה באמת במלא אמפתיה ואהבה, לא שופטת ח'ו.

נועה יקרה שלי, כמן שאמרתי הוא בעל ואבא נדיר מיוחד שמאוד קשה למצוא בחוץ , אבל הוא אטום מאוד, הוא לוקח את הדברים לקצה שונה לחלוטין ולא משנה מה שנגיד ונעשה זה עדיין לא יעזור להסתכלות שלו בדברים, הוא תמיד לא יקבל את זה הוא תמיד ימצא מה לא בסדר בי, ובפועל שאני משקפת שאני מלאה חנוקה וקשה לי זה מתפרש למירמור או להתמסכנות..

וואי חיים שלי ממש כואב לי עלייך, הלוואי שיכולתי לעזור! מקווה שיש לך איזו חברה להתפרק ולפרוק לה לפעמים ❤

ברור שיש, אני אף פעם לא מסתכלת כל עצמי.. שמתי את עצמי בצד המון..

אז תתחילי לשים לב לעצמך! זה חשוב מאוד.