קושי עם המשפחה של בעלי מאז שילדתי אני לא יכולה לסבול את המשפחה של בעלי, במיוחד את חמותי. הם מתייחסים לתינוק כמו לפסח במוזיאון, כל פעם שנפגשים חוטפים לי את התינוק מהידיים ולא משחררים עד סוף המפגש, לא שואלים איך אני ואם אני צריכה עזרה, מתנהגים כמו אנשים הזויים!!! לא יודעת איך להתמודד איתם וגם הפעם בשבוע שאני רואה אותם זה יותר מידי. איך להתמודד עם זה?!? עזרה

פסח=פסל

אולי שבעלך ידבר איתם לפני המפגש הבא ככה זה סיוט להמשיך

אולי הם חושבים שזה עוזר לך שהם מרימים אותו? ואני למדתי לא לצפות לכלום מאף אחד..אם אין אני לי- מי לי......

למה צריך להרים תינוק רגוע בעגלה? וגם זה לא בסיסי שקודם שואלים את האמא או האבא אם אפשר להרים? ולגבי בעלי - אני לא רוצה להכניס אותו לזה כי אני יודעת שגם לו יש מטענים לגבי המשפחה שלו ואמר שלו אני לא רוצה לחמם אותו עוד.

כי עד שהם רואים אותו- מתחשק להם להרים אותו..אבל מבינה אותך שצריך לשאול את ההורים אם אפשר להרים, זה לא ברור לכולם..ואולי זה שורש הבעיה, שגם לבעלך יש מטענים על המשפחה, לדעתי צריך לנסות ללמד זכות עליהם, ואם קשה, פשוט לבקש בנימוס את דרישותיכם....

אני לא מבינה מה הבעיה הם רואים אותו פעם בשבוע הם מתלהבים הגיוני זה המשפחה שלו

צודקת.. תעירי להם שלא ירימו אותו כשהוא נינוח בעגלה, אם לא תעירי איך ידעו שזה מפריע?

זה השלב שבו אתם מגדירים את עצמכם כהורים של התינוקי וזה חדש גם לכם וגם לסביבה.. ומי שלא ברור לו אז לפעמים צריך להציב גבולות מתי כן מתאים לך שירימו אותו(שהוא ערני, פעלתן) ומתי לא..(אם הוא נינוח או בדרך להרדם) ובתוך כל זה לשמוח שהם מתייחסים אליו ומתרגשים ממנו! בהצלחה אהובה! לדעתי הדרך הכי טובה היא שבעלך יעיר כשמפריע לכם משהו;)

כן, אני מרגישה שקצת הסברתי לא נכון את הסיטואציה. היחס שלהם לתינוק ואלינו הוא לא רגיש, בלי תקשורת נעימה, זה מתבטא ב"חטיפה" של התינוק לידיים, בחוסר תקשורת איתנו ואם זה מתאים לנו ואווירה מתוחה כל הזמן שאנחנו שם. כל ביקור אנחנו יושבים שם בשתיקה צורמת, יש תחושה של מתח ואני יודעת שלא מתפקידי לפתור את כל המטענים בין בעלי להורים שלי ונותר לי רק לסבול את המצב הקיים. זה מבאס נורא. התינוק רק בן 3 שבועות הוא פיצי, אני הורמונלית עדיין, אני לא רוצה שאני או הוא נהיה באווירה כזאת גם אם זה פעם בשבוע ומזה אני סובלת. תודה לכולן על הטיפים והתמיכה :heart_decoration:

ואי ממש נראה כאילו אני כתבתי את זה רק שאני עדיין לא ילדתי.. מעניין אם גם אצלי יהיו ככה.. בהחלט בלתי נסבל! שיהיה לך בהצלחה תשארי רגועה זה הכי חשוב:sparkling_heart:

לבעלי יש 10 אחים. קחי עוד סבא וסבתא . כשהיה קטן כל הזמן היה עובר מיד ליד גרים רחוק ככה שבכלל לא הכיר אותם רק עכשיו כשהוא כבר בן 3. היה בוכה צרחות,בכל פעם שהייתי לוקחת אותו כדי להרגיע בעלי היה כועס עלי טוען שככה הוא לא יתרגל אליהם. הייתי נוסעת בדיכאון עם פרצוף חמוץ. מבינה אותך,אבל מה אפשר לעשות? פשוט שחררי, באמת, לא שווה לריב עם הבעל בגלל זה.

כן, אני ממש מנסה לשחרר ולסתום את הפה בפעם בשבוע שאנחנו שם... קשה לי ואין לי סבלנות לזה אבל אני מבינה שאני צריכה לנשוך שפתיים ולעבור את זה...

וואי.. בהצלחה. אני כן בעד לשים גבולות. אולי לא עכדיו אבל את תרגישי מתי. כי בכל גיל יהיה לך התמודדות איתם. הם יתנו לו משהו לאכול שלא תרצי או כל מני דוגמאות הזויות. מצד שני כן אולי לקבל אותם ולקבל את עצמך שקשה לך עם זה. אני הכי בעד לדבר עם הבעל על הכל. בסוף דברים מתפוצצים והזוגיות הכי חשובה לך ולקטן. בהצלחה..

אני לא מתביישת ולא נושכת שפתיים... עם כל הכבוד לרצון הטוב והלא טוב של הסובבים רק אני מחליטה אם יעשו מהילד שלי חבילה עוברת או לא! ולא אני לא אמא רכושנית בכלל אפילו ההיפך אבל אני לא מתביישת להגיד לחמותי אל תרימי אותו כשהוא בוכה כי הוא מתרגל לידיים והיא מבינה ולא נפגעת. הכל תלוי בנו ובאיך שנעביר את המסר לאחר. אז את לא צריכה את בעלך הוא לא הדובר שלך פשוט תגידי להם בצורה מכבדת וקולעת לא להרים כרגע את הילד! בהצלחה

היי מאמי אצלי זה יותר גרוע חושבים שהילדה שלהם..