קשה לי נורא.. יש לי בת שנתיים בבית שעוברת תסכול מטורף ואני לא יודעת מה לעשות אם זה😩.. ילדתי לפני חודש וחצי ונאלצתי להעדר מהבית כי הילד היה עם חומים וכל פעם יותר מ10 ימים באשפוז והלידה עצמה היתה סיפור אחר גם בו אושפזתי לפני לידה.. במילים אחרות ממש נעלמתי לה ולא משנה כמה ניסינו לדבר להסביר ולשתף אותה היא פשוט נכנסה לחרדת נטישה נוראית! היא לא מוכנה ללכת לגן בבוקר לא מוגנה ללכת לישון לא מוכנה שאבא שלה ירים את התינוק החדש פתאום לא מוכנה שאני אכנס להרדים אותה וזה נורא פוגע בי נפשית רק המחשבה שהילדה שלי ללא שמחת חיים בגללי מרגישה שהרסתי אותה ופגעתי בה. היא פתאום נכנסת להתקפים ומתנהגת כמו תינוקת ממש בוכה ללא הפסקה והיא מדברת מאוד יפה לגילה!!! מילדה שהיתה אוכלת יפה עם סכום פתאום זה עם הידיים היא כיאלו חוזרת לי אחורה ואני מתה מפחד שהיו לה בעיות רגשיות וחרדות מה עושים ואיך ניתן לטפל בזה? *ולא להגיד לי לא להתיחס לתינוק ולהתייחס רק אליה כי זה לא אפשרי אין לי עזרה בבית 🥴

אולי תפני להדרכת הורים? נשמע שאתם צריכים ייעוץ מקצועי מה לעשות עם הילדה שלכם כדי שהיא תוכל לעבד את חווית הטראומה של הנטישה ולהצליח להתגבר עליה. וכמובן להרעיף עליה אהבה ולהכיל את התסכול שלה בהבנה, וברגע שהיא תראה שאת שם תמיד ולא הולכת לשום מקום לא משנה כמה היא תוקפת או מרחיקה אותך אז חרדת הנטישה לאט לאט תתמתן.

קשה לי להאמין שמישהי תציע לא להתייחס לתינוק שנולד. כי זה לא הגיוני להגיד דבר שכזה. אבל כן אולי לנסות להפריד ולמצוא מעט זמן שיהיה רק שלך ושלה ביחד, נגיד בגינה… כשבעלך עם הקטן וכו׳. הייתי גם מתייעצת איך היא בגן, ידוע שילדים חווים ריגרסיה משינויים, ואח קטן זה שינוי מאד משמעותי בבית בשבילה. תשקלי אולי לקבוע זמנים מוקצבים שבהם את איתה, נגיד בטקס שינה שתהיו רק שתיכן… או אולי להתייעץ באמת לגביי הדרכת הורים. אף אחת מאיתנו לא באמת יודעת מה עושים… אנחנו לומדים תוך כדי התנסות ומה שעובד לאחת לא בטוח שיעבוד לשניה.

.

.

.

כל מיני דרכי תקשרות שבידוק ראיתי גישה אחרת ובחירת מילים נכונות עוזרת מאוד

ויש עוד הרבה כנסי עליה שהיה בהצלחה 💞

זה קורה כל כך הרבה שיש רגרסיה אצל אחים גדולים כשמגיע תינוק חדש..זה לא פשוט והיא ללא ספק מרגישה מלא דברים והיא פשוט לא יודעת איך להתמודד עדיין היא תלמד עם הזמן זה תהליך, תנסי לשתף אותה להראות לה שהוא חמודי להסביר לה שאת שם ואת אוהבת אותה ושאת נותנת לתינוק הרבה תשומת לב כי הוא לא יודע לעשות דברים לבד עדיין..אל תרגישי ככה רע על עצמך עשית מה שהיית חייבת לעשות והתחושות שלה ישתפרו לאט לאט אם תגלי אליה סבלנות ורגישות גם כשהיא בשיא שלה

לא רק שנולד לה אח אלא היתה תקופה מאתגרת לכולכם, מאוד מובן שזה משפיע עליה תכנסו לשגרה ועם הזמן זה ישתפר ובינתיים תמשיכי לדבר איתה, להסביר שתינוק צריך הרבה עזרה ושאת אוהבת אותה ואיך היא מתמודדת יפה ואיך יכולה לעזור לכם חפשי פעילות וזמן לבלות איתה שתפי בגן, הרבה פעמים הם יודעים לעזור במצבים כאלה הייתי שוקלת לפנות גם לטיפול רגשי

ללי איך פונים לטיפול רגשי? זאת אומרת מה הכוונה?

בקשי הפניה מרופא הילדים