סתם אשמח לשמוע מה אתן חושבות: אני אמא סופר משקיעה. באהבה מכל הלב. גם הילד הגדול שלי יצא באמת מוצלח בלי עיין הרע ( הקטן עוד תינוק). הוא בן 4 וחכם ומפותח לגילו טוב לב, מאוד מקובל חברתית, ויש לו חשיבה יפה משל עצמו. פשוט כיף לי להשקיע ולעשות דברים איתו. כשהוא בא אלי בשאלה, אני לא מנפנפת אותו אלא תמיד נותנת לו תשובה או משתמשת בזה להתחלה של פעילות נהנת לקחת אותי לטיולים בשטח באמת כיף לי איתו. שאר האמהות של הילדים בגן והחברים שלו לא משקיעות כמוני וזה ממש בסדר לכל אחת יש את החינוך והאילוצים שלה וילד שונה ולא אשפוט אף אחת לעולם. הנקודה היא כזו אני מרגישה שאני ממש מתפדחת לדבר איתן עליו וזה בלתי נמנע. למשל כולן מדברות על כמה הן עייפות ולא היה להם כח לילדים שלהן כל החג ואני שותקת. ואז הן שואלת מה את עשית איך שרדת את החג? ואני עונה יצאנו לקמפינג. למה? הן שואלות אותי, כי זה כיף ובעיקר הילד ביקש לצפות בכוכבים ושאסביר לו על הקבוצות השונות. ואז הן יוצאות עלי ״ את נורמלית?!״ או ״למה ילדים צריכים לדעת דברים מסובכים את הורסת לו את הילדות!״ ברור לי שזה עניין של קינאה ואני לא נעלבת. אבל זה ככה כל הזמן ויוצא שאני לא מעיזה לספר כלום או להשתתף בשיחה כי אני לא רוצה לדכא אמהות אחרות ( זה מדכא שהילד של חלקן בקושי מסוגל להקשיב לסיפור ושלי עוד שניה יודע כבר לקרוא לבד למשל או שכולן רואות שהילד שלי מגיע לבד על אופניים בלי פדלים שחלקן עוד מביאות לגן בטיולון) או לצאת מתנשאת. אני באמת מתקשה להשתתף בשיחה עם הורים אחרים. אני אוהבת להשקיע ולא רוצה להתנצל על זה, ורואים את הפירות להשקעה אז למה שאני אתבייש. מצד שני אי אפשר לאמר משהו על הילד או הצורה שאני מבלה איתו זמן או פעילויות שעושים יחד בלי לחטוף ביקורת או מבטי קינאה. מכירות? מזדהות? מה דעתכן בעניין? איך להצליח להתנהל בכל השיחות הורים האלה😫 באמת שזה הדבר השנוא עלי

אין לך על מה להתנצל או להרגיש מוזר... פשוט כל אחת ודרך החינוך שלה מבינה אותך לגמרי, הילדים שלי בני 5 ו כמעט 4 ואף פעם לא נתתי לאחד מהם לשחק בטלפון או אייפד ובקושי מקציבה להם זמן לטלוויזיה ביום, כל הזמן יש לנו משחקים ופעילויות בבית ונהנים מזה כשהם מבקשים לצאת מהבית לרב אני מלווה אותם לטיול או למשחקיה ומשתתפת איתם ... רק לאחרונה אני נותנת להם לבקר חברים ולזמנים קצרים כל הזמן מקבלת ביקורת על איך שאני לא נותנת להם לאכול ממתקים וחטיפים באופן חופשי... מרשה אחד ביום ורק לאחר שהם אוכלים טוב בזמן שבו אימהות מסביבי מבקרות כל שבוע אצל רופא השיניים עם הילדים שלהם בקיצור, אני עושה מה שאני רואה שנכון לילדים שלי ולבריאות שלהם ... אני יודעת שמקנאים הרבה ולא מצליחים לעשות לילדים שלהם רבע ממה שאני עושה אז לא איכפת לי ממה שאומרים

ההפסד כולו שלהן בעיני מי שמביא ילד ולא משקיע בו, מפסיד. כמובן לא שופטת ומי שרוצה להביא ילד בן 4 לגן בטיולון זה שלה. את לא צריכה להתנצל על מי שאת ועל הדרך שבה את בחרת!

באופן אישי הודיני אני מקנאה בך. החלום שלי להיות אמא כזאת ואני פשוט לא מסוגלת או מצליחה ישר כוח. הכח קנאה.

גילי הקטע שזה בילתי נמנע... יש גבול כמה אפשר להתחמק ולפעמים זה בא מהילד עצמו שמשתף ואז אני חוטפת

איזה מקסימה את הודיני! מאחלת לכל ילד אמא סבלנית משקיעה ומעניקה כמוך! זה עצוב שהן מתלוננות ומתייחסות לילד כאל עול… אז למה הבאתם אותם אם לא להשקיע בהם ולהעניק? לגבי ההורים איתם קשה לך לנהל שיחה… הבעיה היא בהם לא בך. עם כל הקושי (מתארת לעצמי שהילדים שלכם חברים) לא הייתי משקיעה מזמני לשיחות איתם שמורידות את האנרגיה שלך. אין כל כך ברירה אלא או להתחמק או לענות בביטחון ובלי בושה תעמדי על מה שאת מאמינה ודוגלת בו ומי שמקנא שיקפצו. למה שתתחילי לשקר ו׳להתלונן׳ כמוהן כשאת לא מרגישה כך בכלל? כדי להיות חלק מהשיחה איתן? לחץ חברתי ולא נראה לי שאת מפספסת משהו בכלל עם הורים כאלה… שוב אני לא שופטת אבל את אמא אמיתית ותהיי גאה בעצמך שלא יגרמו לך לפקפק שמשהו בך לא בסדר… הם לא בסדר

תמשיכי בגישה המדהימה שלך ומאחלת לך שתמצאי סביבת הורים כמוך שתוכלו לפתח שיחות נעימות על נחת מהילדים המתוקים שלכם ואפילו לעשות פעילויות ומפגשים ביחד! עשית לי חשק להתחבר איתך 😊 אני בהריון ראשון משוערת לסוף החודש וזה נושא שמאוד מטריד אותי ואת בעלי למצוא סביבת חברים בריאה ובאותו ׳ראש׳ שלנו כי כרגע אנחנו גם לא מכירים כאלה. אבל אני מאמינה שעוד ניתקל בהם כמו שנתקלתי בפוסט שלך פה ❤️

כמה שמשקיעים בילד יותר ככה מקבלים ממנו יותר ויותר כיף וקל איתו. אני גם לא מבינה לפעמים, אצלינו בגן יום שישי זה בתוספת תשלום, יכולנו לממן את זה אבל דיברתי עם בעלי והחלטנו שאנחנו רוצים לבלות עם ילד ביום שישי ולא רצינו לשלוח אותו לגן, חברות שלי בשוק מזה, מה!? את לא צריכה יום סידורים ויום שקט לבד?! ואני כזה, לסידורים אני לוקחת את הילד, ושקט עם בעלי מוצאת בערבים או שמביאים מדי פעם בייביסיטר, באמת לא מבינה את זה.

וואו איזה פוסט מדהים אני כל החיים חלמתי להיות אמא כמוך, יש לי גישה טובה לילדים ותמיד שהייתי עושה בייביסיטר הייתי נותנת את כל כולי לילדים ועכשיו נולדה לי ילדה מלאכית קטנה ומתוקה, היא בת שמונה חודשים ואני מוצאת את עצמי רוב הזמן רק מחפשת את השקט של עצמי. בעבודה עם עצמי לתפוס איתה רגעים כמו שצריך שאני באמת באמת איתה שם. וברגעים האלו אני נהנית מאד ומלאה בסיפוק אבל הרבה מהזמן קשה לי. אשמח ממש לעצות איך את עושה את זה? מרגיש לי שזה משהו בתפיסה ששונה שאני צריכה לשנות גישה האמת הייתי רוצה לדבר איתך לקבל השראה, לשאול, להחכים את מהממת!!

לא יודעת איך מתמודדים עם זה, אבל רק רוצה להגיד לך שכל הכבוד לך! ואין מה לעשות רואים אם הושקעו בילד זמן ומשאבים, הרי כל מה שהוא לומד זה מההורים. מזעזע אותי לראות שיש הורים שפשוט לא מלמדים כלום ותוקעים מול הטלויזיה. זהו רק רציתי להגיד לך כל הכבוד!

הודיני איך את מדברת עם חברות שלך? איפה נקודת החיבור שלך איתן? אני חושבת שכשיש קבלה אמיתית של השונות בין האימהות ובלי שיפוטיות אז מוצאים נושאי שיחה וחיבורים אמיתיים אחרים. לי יש חברות שגם לפעמים מתלוננות על חופשים ארוכים ולי אישית פחות מפריע מצד שני כן יש לי קשיים עם הילדים שאני יכולה לשתף בהם, התמודדויות אחרות שלי. מצד שני אם לא בא לך להתחבר איתן את יכולה לשמור על נימוס ותקשורת מינימאלית להתמקד יותר בתינוק בגינה… דבר שני ללא קשר להיותך אמא מעולה כנראה גם זכית בילד נפלא ואשרייך יש ילדים הרבה יותר מאתגרים. ובלי קשר באמת כל הכבוד את נשמעת אמא מדהימה, מרגשת ומגיע לך לקטוף את הפירות של ההשקעה.

עם חברות שלי יש לי נקודת חיבור נהדרת ואנחנו באותו ראש. איתן אין לי בעיה להיפך. הבעיה היא כזו ( וזה עונה לשאלה שלך טל) לילד יש חברים טובים מהגן שהוא בחר לא אני, שעם האמהות שלהם אני חייבת להסתדר אפילו שאנחנו בכיוונים אחרים כי אין ברירה. זה החברים של הבן שלי וזה מי שאיתי בשכונה. אחת - אני לא שופטת כי לכל אחד יש אתגרים אחרים. למשל החבר הכי טוב של הבן שלי ברמה שהם בלתי נפרדים הוא ילד בכור מתוך שלושה צמודים בשלוש שנים. אמא שלו מאוד אוהבת אותו אבל מן הסתם יש לה פחות פנאי וסבלנות אליו כי יש לה עוד פעוט ותינוק ברקע. שאפו! אבל באמת שקשה לי לנהל שיחה איתה. וזה רק דוגמא אחת. שרה - מה שעוזר לי, תבחרי דברים שעושים לך טוב ותעשי איתה וזה יזרום יותר בקלות. כי את לא תחפשי להיות במקום אחר. למשל עם התינוק שלי, שהוא מתחיל לחרפן אותי ובא לי לברוח קצת לעצמי אני שמה לנו מוסיקה שאני אוהבת ברקע וזה מיד משנה את האווירה כי אני נהיית יותר חיובית וכיף לי להיות, או פשוט יוצאת איתו החוצה למקום עם קצת ירוק שכיף לי לשבת בו וזה גם עושה לי ישר מצב רוח טוב ויותר סבלנות. מעבר לזה אני אוהבת לפעמים לדמיין איך נראה העולם מהזווית שלו ואז זה נותן יותר סבלנות אליו ואת קולטת כמה מופלא כל דבר שהוא מגלה. מהגיל הזה שהם מתעניינים בסביבה זה כיף לי להמציא פעילות וזה גם מספק לי ולו עניין כי זה באמת מטריף משעמום לעשות כל פעם אותו דבר. למשל נדמה בגיל דומה הייתי עושה כל מיני משחקי השחלות מקופסאות תמל ריקות וקשיות, או הייתי בונה לו מנהרות מארגזים שהוא נהנה לזחול בהן או סתם מפזרת את הכריות של הספה בסלון ועושה גימבורי מקפלת כביסה ועושה עם הסדינים כמו שעושים עם מצנח בגן.

ועוד משהו שרה- יש אמרה מאוד יפה ששמעתי פעם מחברה דתיה: איך גורמים לילד להתפלל קבוע? אין טעם לאמר לו תתפלל כי הוא יעשה את זה מכורח ויפסיק ברגע שתפסיקי לאמר. אם את תתפללי קבוע הוא ילמד ממך ויעשה גם והערך יכנס לו בעצמות. אז אני לא מתפללת, אבל כן יש לי דברים שחשוב לי להנחיל הלאה, לאו דווקא רק דברים חינוכיים, חלקם זה פשוט דברים שכיף לי לעשות, ואליהם אני מתייחסת בצורה דומה, אני פשוט מקפידה לעשות איתם איתו ולידו. כן זה יהיה לאט ויקח כפול זמן מבדרך כלל. כן זה יהפוך את הכל למסובך פי שניים שתצטרכי להתאים את זה ליכולות של פעוט או ילד אבל זה שווה את זה. ובעייני גם חלק מהאתגר הוא למצוא איך להנגיש את הדברים הללו לילדים ולראות איך הם מקבלים את זה ומה הראיית עולם שלהם בנושא.

תקראי בעיון. כתבתי ״זה ממש בסדר״ מה שמפריע לי זה סיטואציות שאני מעיזה לעשות משהו מעבר לסטנדרט ואני חוטפת ביקורת שאני ״מעלה את הרמה ועכשיו אנחנו נצטרך להתאמץ״ ציטוט שלהם לא שלי. למשל הילד שלי ביקש שלכבוד היומלדת נעשה לו מדורה עם כל הגן. וואלה בכיף בקשה לגיטימית. הלכנו למקום שאפשר בשכונה ואירגנתי קרשים למדורה ובצק לפיתות שהילדים יכינו וכולם נהנו עד הגג והילד שלי היה סופר מרוצה כי הוא חובב מדורות. לא תגידי זה יומלדת יקרה או מנקרת עיינים. רק משהו קצת שונה. אבל שאר ההורים האחרים יצאו עלי למה לא הסתפקתי בכמה בלונים על הדשא וזהו.

וברור לי שלכל אמא יש את האתגרים שלה וזה סופר בסדר. באמת שכל אחת מתמודדת עם משהו אחר. אבל זה לא נעים לי שבגלל זה מרשים לעצמם לצאת על מי שעושה את הדברים אחרת

ואני רוצה לצאת בסדר עם כולם פשוט כבר לא יודעת מה לעשות

אני חושבת שמצירות לעצמן בראש תמונה שאני מכריחה את הילד ללמוד בכח דברים מתקדמים לגילו. זה כמובן רחוק שנות אור ממה שקורה, רב הפעמים אני פשוט זורמת עם היוזמות שלו. אם לא מגלים לילד שהוא לא אמור להתעניין/להצליח במשהו מתקדם לגילו הוא לא ידע את זה וירגיש בטוח לנסות והרבה פעמים הוא מפתיע אותי.

וואו הודיני איזה תשובה מהממת ומושקעת תודה רבה ורבה אני צילמתי את מה שכתבת לי ואתייחס לזה מאד ברצינות בעזרת השם באמת תודה!!!!!! ושוב את אמא מדהימה, קראתי על היומולדת וזה כל כל יפה בעיני שאר האמהות היו צריכות כל כך להודות לך על פעילות נפלאה בטבע שהילדים שלהן קבלו בזכותך אין לי מילים את השראה!

תודה על תשובת של כולכן מאוד חיזקתן אותי, עם זאת המסקנה שלי מפה היא שאין מה לעשות חוץ לצמצם מגע למינימום ולספוג הערות בשקט. כבר עכשיו כל פעם שיש מפגשים עם הורים אחרים אני משתדלת לשלוח את בעלי במקומי כי איך שהוא לאבא לא מרשים לעצמם לאמר דברים כמו לאמא. אהיה חזקה

בדיוק הודיני! חיבוק גדול המשיכי בדרכך והילד יעריך את זה כל כך כשיגדל… אלה השנים הכי חשובות שילכו איתו עד גיל מבוגר… התת מודע מכיל את רוב התבניות שלו בעיקר מהילדות, מה שמעצב את האישיות שלך כבן אדם לחיים. את אמא שהיא גם חברה, שהיא גם מורה, שאפשר להישען עליה, לשאול אותה, להתייעץ, לבלות איתה, את תראי שאפילו בגילאים קשים כמו גיל הבגרות את תרגישי את העבודה הקשה שלך והפירות 🥰 שזה בעצם שווה את כל ההערות/עקיצות/ביקורות של הורים אחרים.