פוסט פריקה ילדתי לפני שבועיים בערך ילד ראשון ונכד ראשון. אני גרה עם בעלי ביחידת דיור אצל ההורים שלי ותמיד הייתה לנו פרטיות. מאז הלידה אמא שלי אובססיבית אליו בהגזמה היא כל הזמן נכנסת ליחידה בלי לשאול, משכנעת אותי לצאת להתאוורר שתשמור עליו. ביקשתי ממנה שתעזור לי במקלחת הראשונה מאז היא החליטה שמקלחות הן שלה ( עוד לא קילחתי אותו פעם אחת) שלא לדבר על המצב שאם הוא בוכה שהיא נמצאת ואני מרימה אותו היא חוטפת לי אותו מהידיים. במקום שיהיה לי קל שאני בבית ושיש לי עזרה היא רק גורמת לי לאנטי ולא באלי לתת לה אותו אני לא יודעת מה לעשות כבר. אמרתי לה שהיא אובססיבית כמה פעמים ושתשחרר אבל היא לא מודעת. אני אובדת עצות השלב הבא זה לצאת מהבית... מישהי חוותה משהו דומה והשתפר עם הזמן? אולי זאת רק התלהבות של ההתחלה?

אני חוויתי את הצד ההפוך משלך , קראתי את הפוסט שלך ועוררת בי אפילו קינאה חחחח אז כל מה שיש לי להגיד זה תגידי תודה שיש לך עזרה כי יש אנשים שמתחננים לטיפה של עזרה אפילו לדקה... ואם זה כ"כ מציק לך אז תדברו אבל תעריכי כל רגע כזה.. זאת אמא שלך, אני בטוחה במיליון אחוז שאין לה כל כוונה רעה. הכל זה מרצון טוב

ובטווחחחח שיש התלהבות של פעם ראשונה זה אושר גדול בשבילם!!!!

כן הכל מרצון טוב זה ברור לי אבל גם לזרוק משפטים של בסוף הוא יחשוב שאני אמא שלו ולא את זה לא הגיוני במקום ללוות אותי ולעזור לי היא רק מחפשת להעיף אותי ולהיות איתו לבד

תגידי תודה שאמא שלך עוזרת לך...יש חמות ואמאהות שאת זה הן לא עושות..תיתביישי לך

נטלי את חצופה. שאת מבקרת בחורה שפורקת. כנראה שאת לא יודעת מה זה אמא שתלטנית, כי לצערי אני יודעת יפה מאוד.

טוב כאחת שעברה את אותו דבר. אני ובעלי גרנו ביחידת דיור אצל סבתא שלי מאז שילדתי עברתי לשינה אצלם בבית עקב חוסר מקום מרווח ביחידה. והיא הייתה המון רוצה לקחת חלק ( כן ומדובר בנינה ראשונה שלה) לאחר קושי רב אמרתי לה שאני רוצה להתנסות גם לבד והיא עזרה לי בבוקר והפסיקה לעזור בלילה כדי שתוכל לנוח ולישון כמו שצריך. מקלחות תמיד היא עשתה. שמעי יש להן ים נסיון הם עושות הכל מאהבה ורוצות שיהיה לך קל. זה בטוח לא משתלטנות . אני שיחררתי והבנתי שככה היא נהנהת ונתנתי לה תכיף הזה. והיום אני לא מתחרטת ששיחררתי כי לצערי סבתא שלי כבר לא בחיים ואני מרגישה טוב שלפחות הספיקה להנות מהנינה ונחת. גרנו אצלה עד שהילדה הייתה בת שנה ושבועיים לפני שהילדה הגיעה לגיל שנתיים סבתא שלי נפטרה. היום הילדה שנתיים ו7 וברוך השם אני בהריון שני חודש שביעי ולא יודעת איך אתמודד עם זה לבד אבל שמחה שלפחות הייתה לי בראשונה עזרה ונחיתה רכה יותר

מבינה אותך. גם אני הרגשתי דומה. לא גרה עם ההורים אבל אמא שלי התנחלה אצלי אחרי הלידה. כל הזמן שלחו אותי לישון ולהתאוורר והרגשתי שלוקחים את את הילד בכוח ושאני לא אמא טובה אם אשחרר. יכולה להגיד לך שכנראה הכל מכוונות טובות ושאחרי חודש וחצי זה עבר לה, והלוואי שהייתה מציעה עכשיו 🤣🤣🤣 אז קבלי באהבה מה שמציעים ואם זה מוגזם דברי איתה ותציבי גבולות. ונטלי- באמת תגובה מתחת לכל ביקורת

הייתי אומרת לה בעדינות תודה רבה על כל העזרה וכמה את מעריכה את זה ושעם זאת את מרגישה שנחצה פה גבול בין לעזור ללהשתלט תגידי אני רוצה לטפל בילד שלי, אשמח

לעזרה, למשל היום את עומדת בצד ואני מקלחת לבד ככה אלמד

תעשי שיחה איתה מהלב תסבירי לה שאץ ממש מעריכה את העזרה אבל שתשמחי אם העזרה תבוא כשאת מבקשת וצריכה ושיש רגעים שאת צריכה את הזמן איכות עם הילד וההתמודדות … למשל שאת רוצה לקלח אותו לבד וכו שיש רגעים של קריסה שאת ממש צריכה לישון אז את תבקשי עזרה לבד ויבוא ממך.. פשוט תכוויני אותה.. אבל ברור שגם אצלה זו התרגשות של התחלה וזה כנראה יירגע לאט לאט

שימי בצד הכל ופשוט תהני מזה!!!!