מרגישה ממש ממש רע עם עצמי היום לא יודעת מה עבר עלי לא היה לי סבלנות לבת שלי בכלל היא צערה וצרחה כנראה שיניים או שמשהו עבר עליה ופשוט צעקתי עליה ואמרתי שאני לא יכןלה לשמוע אותך יותר בעלי שמע את זה והתעצבן עלי ממש ואמר לי שאם עוד פעם אחת אגיד את זה זה ייגמר רע מרגישה חרא אמא אני איתה שנה בבית וחוויתי עליות וירידות בכל הנושא של אמהות מצד אחד הרגשתי הכי מוכנה בעולם וכלכך ייחלתי להריון ומצד שני קלטתי איזה לא סבלנית אני אני מנסה לחפש דרכים להשתפר מסתכלת על אמהות אחרות, קוראת בפורומים ומתייעצת באופן כללי עם אמהות אני לא רןצה לצלק אותה כמו שאני מצולקת (בת יחידה והורים גרושים לא בקשר עם אף אחד מהם) אני כלכך רוצה להיות אמא טובה בשבילה אני באמת אוהבת אותה אבל לא מבינה למה יש לי את ההתקפים האלה של החוסר סבלנות כלכך רע לי על עצמי וקשה לי כל הזמן מנסה להשתפר ולא לחשוב שלילי מקווה להתעודד ולהרים את עצמי בכל הנושא של ההורות כדי שיהיה לה עתיד טוב

גירוי יתר יכול להיות סיבה לחוסר סבלנות, זה לא פשוט להיות עם תינוקת שנה בבית. למה את לא מכניסה אותה למסגרת אם אפשר לשאול? שגרה גם לך וגם לה מאוד תעזור.

התמהמתי יותר מדי עם המסגרת ובסוף אין מקום בגנים שרציתי וגם בסביבה שלי מחכה אולי יתפנה אחרי החגים אם לא אני בבעיה אצטרך לחפש פתרון אחר

בנתיים עד שתהייה במסגרת... זה מאוד ברור למה את מאבדת סבלנות. זה בלתי אפשרי לשמוע בכי בלי הפסקה, לחיות יום יום סביב טיפול בתינוקת, להיות ברוטינה של טיפול - חיתול- האכלה- הרדמה- משחק- מקלחת- הרדמה, והכל סביב הילדה (שתהייה בריאה). ו קודם כל את במודעות... קלטת שאיבדת סבלנות. את אנושית! עכשיו בידיים שלך לעשות פעולות שיעזרו לך להיות סבלנית כלפייה. על כל אמא עובד משהו אחר. אצלי ואצל בעל אמרנו פה אחד כשאחד מאיתנו קרוב ללאבד סבלנות, אם אנחנו יחד מיד לקרוא לשני(גם אם השני היה יום שלם עם התינוק) ולהגיד לו קח אותו ! אני מאבדת סבלנות. אני הולכת לשתות מים. להירגע. קשה לי. לחלוק את הנטל כי עם כל האהבה, זו עבודה קשה! לדבר על הרגשות עם בעלך. לספר לו שקשה לך. מספיק לדבר על זה וזה משחרר. עוד משהו שעוזר לי זה מידי פעם להשאיר אותו עם בעלי ולצאת לסיבוב לבדדדד לבד לבד. לא משנה לאן! גם זה לא חייב להיות ארוך אם אין אפשרות. אבל תצאי! בלעדייה. שימי לך שיר טוב באוזניות/באוטו, ופשוט תשתחררי. יש נשים שעוזר להם עניין הטיפוח...להשקיע בשיער, ציפורניים, שופינג.. כל אחת והשחרור שלה. רק חלוקה בטיפול ולצאת יותר בלעדייה יעזרו לך להיות סבלנית כלפיה. את תחזרי עם כוחות.

ממש מסכימה עם מור ובהחלט שאין שגרה לא לך ולא לה אפשר להשתגע. פשוט קחי הפוגות יזומות והשתדלי לעבוד על עצמך. רגע לפני שאת צועקת תנשמי תשתי מים תבקשי מבעלך שיגש אליה. תעשי הכול שתכנס למסגרת!! אני הכנסתי אותה ב10 חודשים והחודש האחרון שהחלטתי כבר שאני מכניסה וחיכיתי שיגיע התאריך היה הקשה מכולם!!! הילדה צריכה מסגרת שגרה סדר יום וגם את תחזרי לחיים שלך לעבודה לראות אנשים. זה משנה חיים!!!! הגעגוע אדיר ואת פתאום אמא יותר נינוחה טובה ומשקיעה בזמן שלך איתה. ככה אני מרגישה

וכן תצאי ברור וכמה שאת יכולה הליכה קניון חברה מה שאפשר פשוט לצאת זה נותן אוויר

ואו אנונימית ממש מבינה אותך להיות עם ילד בבית זה קשה! בטח בגיל שנה ואנחנו לא יכולים להיות מושלמים זה מהמם שאת שואפת להיות טובה יןתר ןאת במודעות לעצמך! כל הכבוד! לא חושבת שמסגרת זה הפיתרון אבל כן חושבת שאת צריכה למצוא לעצמך שעה ביום שאת נחה מתפרקת כדי להשתחרר ולהרגע לשחרר דברים כמו נקיונות וכאלה כי כל העומס הופך אותנו לסיר לחץ ואז אנחנו פחות סבלניות לקטנים שלנו את יכולה לצאת לטיולים, לצאת למשפחה שלך או של בעלך ושהם יעסיקו אותה ןבנתיים את תוכלי לרבוץ קצת את תראי כמה זה עוזר❤ אל תרגישי רע אם עצמך אנחנו בני אדם!

יש לך את כל הפרמטרים והרצון להשתפר בשבילה, אם לא היה אכפת לך לא היית כל כך מנסה, הייתי ממליצה על חזרה לשגרה ולהכניס אותה למסגרת היא כבר בגיל סבבה וזה יעשה לך המון טוב עם כל הקושי שבדבר

תודה בנות על כל ההקשבה ההבנה וההכלה שלכן מאוד מעודד לשמוע עצות וגם ביקורת בונה ממש מקווה שבקרוב אמצא פה מסגרת ואוכל להתחיל דברים מחדש הייתה שנה מאוד מאתגרת במיוחד כי זאת הילדה הראשונה אז הכל חדש