אני חושבת שאני חווה דיכאון היריון. לא חשבתי שדבר כזה יכול להיות. זה התחיל שחזרה לי בדיקה אחת לא תקינה לפני כשבועיים. מאז נעשית אובססיבית לבדיקות. אני הרבה מתפללת המון. יש לי תקוות גדולות. יחד עם זאת מלא סיוטים. יש לי בדיקות גורליות עד סוף החודש. אני מרגישה שאני מדחיקה את זה וכאילו מדובר במישהי אחרת שזאת לא אני. בעבר הלכתי לפסיכולוג. פניתי אליו הוא אמר לי להתרכז במה שיש לי שליטה עליו אבל גם עכשיו עם כל החגים תמיד המחשבות חוזרות להיות רעות וקשות. למזלי אני עובדת בעבודה שאני אוהבת כל כך אז זה מוציא אותי מהדאון קצת אבל בתקופות של חגים שפחות יש עבודה אני ישר צונחת חזרה. איך אני מחזיקה מעמד עד סוף החודש ויותר מזה איך אני אחזיק מעמד אם חד וחלילה משהו יתברר באמת שהעובר שלי לא תקין 😓 לא מסוגלת יותר רק המחשב על זה עושה לי להקיא 😓😥😓

תודה לאל גם שמביא לי פרנסה ודואג שאני אהיה עסוקה. אבל בסופו של יום זה הדבר שפחות מעניין אותי כרגע 😢

מזדהה איתך כל כך, מחכה גם לתוצאות גורליות ואני בחודש 5.. בן זוגי מכריח אותי להפסיק להתאבל לפני שבכלל הגיעה גזירה. פשוט להכריח את עצמך כמה שפחות להתעסק בזה עד שתגיע תוצאה ובע"ה היא תהיה טובה!!!

בדיוק ככה גם שלי. מרגישה שהוא לא מבין אותי למרות שהוא אומר שיש לנו דרכים שונות להתמודד. הוא בדיוק ככה אומר לי שאני חורצת גורל לפני שדברים קרו בכלל ולא מסתכלים על בדיקה אחת אבל אותי זה מלחיץ. בע״ה שנהיה אחריי גם את וגם אני. בעלי אומר שאנחנו עוד נצחק על זה והאמת? שאני לא חושבת כי אני חושבת שעדיין אני אמשיך להיות לא רגועה וחרדה אובר

גם בעלי ככה חח הם לא חרדים כמונו לדעתי

בול מה שהוא אומר גם לי וכן גם אני מרגישה שהוא לא באמת מבין את גודל הפחד והכאב. ברור לי שאם חלילה תהיה בשורה רעה אז זה גם כאב שלו אבל זה פאקינג בגוף שלנו!!! אין מפחיד מזה!!! עד כדי כך מפחיד שאני בטוחה שזה פשוט לא יקרה לנו. בואי ננסה באמת להאמין שהכל יסתדר וכרגע הכל ממשיך כרגיל אז כדאי לעשות עם כצמנו עבודה להפסיק לדאג ופשוט לחיות. בסוף הרי גם ככה הכל קורה לטובה ושוב, אני מאמינה שהכל יהיה בסדק ואנחנו סתם מודאגות ❤️