נמאס לי מהערות על הבטן שלי. גם ככה מרגישה כבר שהגוף שלי הוא לא רק שלי, שלפחות פעם בחודש בוחנים אותו, בודקים אותו, מחדירים לתוכו מכשירים, אני צריכה להתפשט כל פעם בפני אנשים זרים ולשכב שם חצי עירומה במשך רבע שעה (בטוחה שבלידה ואחריה זה רק יהיה יותר גרוע) ושלא נדבר על זה שאני חולקת אותו עכשיו עם עוד יצור חי שמזיז לי אותה, בועט לי באיברים פנימיים וגורם לגוף שלי לעשות דברים מוזרים בלי שום התראה מוקדמת. אז ראבק למה לא להתייחס רגע אליי ולראות גם אותי ולא ישר לזרוק לי הערות על הבטן??

תירגעי זה חלק ממך תאהבי ותקבלי את זה יש בעיה בגישה שלך להריון לדעתי את מסתכלת לזה כמשהו נפרד ממך ולא חוגגת את החיים שיש בתוכך

מה זה הערות על הבטן? מה אומרים לך?

לא משהו ספציפי, לפעמים סתם שהיא נורא קטנה ולמה היא כזאת קטנה אם את כבר בחודש כך וכך... וסולי אני לגמרי מתרגשת וחוגגת את החיים שעוד מעט יצטרפו אלינו. מה שמציק לי זה שההערות האלה לא באות כדרך אגב או תוך כדי שיחה, זה הדבר הראשון שנאמר איך שרואים אותי, בלי שלום, בלי מה שלומך וכו. עם כל הכבוד להריון וכמה זה מדהים זה עדיין הגוף שלי ולא של אף אחד אחר.

גם לי יש בטן קטנה לחודש שאני נמצאת בו ויש הערות כמו: לא נראה שאת בחודש שביעי, זה עיצבן אותי בהתחלה אבל בחרתי לא להתייחס

חכי שהתינוק יוולד בכלל לא יתייחסו אלייך חחח 🤣🤣

אז תדפקי להם אחרי משפט כמו ״בטן קטנה״ ״חמסההההההההה״✋🏻✋🏻✋🏻✋🏻✋🏻 תראי איך יסתמו! בהבטחה!