מבקשת עצה וכוחות.... אני אמא לילד בן 13 ימים. בתקופה האחרונה בן זוגי מרים עליי את הקול על כל דבר שעליו אנחנו לא מסכימים. חשוב לי לציין שהוא עוזר בבית ונעים עם הילד אבל ברוב המצבים התגובות שלו תוקפניות ולא נעימות בגלל דעות קיצוניות שמחזיק על החיים ועל אנשים בכלל. בן זוגי הוא גם אנטי ממסדי מסרב שהילד ילך בעתיד למסגרות ורוצה לקיים חינוך ביתי מלא. בבית החולים אחרי הלידה (עברתי קיסרי אחרי ניסיון ארוך ללידה טבעית) חזרתי לתפקד ממש שעתיים אחרי הניתוח והייתי באפס הפרדה מהילד המושלם שלי. במהלך האישפוז בן זוגי כעס לא פעם על הצוות הרפואי ודיבר בתוקפנות והרמות קול כלפיי עד שהגיע אליי אחות שהייתי לבד ואמרה ששמעו כבר מכמה אנשי צוות שבן זוגי תוקפני ושאלה אותי אם אני מרגישה בטוחה, אמרתי שכן ושהדברים בשליטה אך בתוך תוכי ידעתי שאני בבעיה. חשוב לי לציין שהבנתי בתקוםה האחרונה שבן הזוג שלי חי עם פוסט טראומה בגלל פגיעות קשות בעבר ומכיון שאני מטפלת רגשית במקצועי גם הייתי מלאה חמלה כלפיו על העובדה שהוא פשוט לא סומך על אנשים בעקבות העבר. לפני יומיים המצב הפך קשה יותר שהוא שתה ובדיון מטופש ביותר על מה יהיה לגבי בית ספר של הילד שיגדןל התחיל לצרוח עליי ולומר שהילד לא ילך למסגרות ושהוא יחליט , צרח וכעס ברמות שאחי ואבא שלי שחיים בשכנות אליי כבר הגיעו כי זה לא היה הגיוני. שהגיעו צרח גם עליהם עד לרמה שאמרתי לו שאני לא מסוגל לחיות איתו יותר ומבקשת שילך מהבית ,שהמשיך מול אחי להיות תוקפני הזמנתי משטרה ולצערי שהגיעו התנהגו באלימות כלפיו כי לדבריהם הם לא מוכנים לשמוע שגבר צורח שתוי ופוגע באישה וזה סופר קריטי. אומר שהוא שוחרר כי לא הגשתי תלונה אבל הלך לאחיו ונמצא שם את החג. אני ברגשות מעורבים וכואבים עם תינוק בתוך תוכי יודעת שהוא חייב טיםול וכרגע לא מסוגל לתת לי מה שאני צריכה , בראש ובראשונה כבוד ומפרס לילד (מחליף עבודות כל שבןעיים). אבל הרגש גומר אותי ואני חייבת להצליח להיתנתק ממנו. אומר שממש כאב לי שהוא עושה חג לבד ובעיקר בגלל ששוב היתנצל ואמר שישתנה כמו שאמר בעבר ולכן הלב שלי נשבר. יודעת שאני לא צריכה להיות איתו, אבל האהבה אליו והםחד להיות לבד מאוד מנהלים אותי. יש לי משפחה תומכת שלא מוכנה לשמוע על חזרה שלי אליו, מלכתחילה אמרו כולם שהוא לא בשבילי אבל הלב... הלב כואב איך נותנים יקום להגיון ןלא ללב. אשמח לעצה ממי שיכולה. באמת שלעולם לא הייתי כל כך חסרת אונים

אין לי הרבה איך לייעץ לך כי לא הייתי במקום הזה תודה לאל … אני רק אגיד לך בתור אמא, שמהרגע שאנחנו יולדות והופכות לאמהות - תכלס אפילו עוד לפני, מהרגע שהם בתוך הבטן שלנו, אנחנו עוברות לעדיפות שנייה והבייבי שלנו עולה לעדיפות ראשונה, בהכל. לכן, הייתי מסתכלת על זה מנקודת מבט של הילד ולא מנקודת המבט של כמה לך קשה. האם זה מישהו שהיית רוצה שיגדל את הילד שלך? אני לא אומרת בקטע שיפוטי- זה האמת שאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. הרגשות, המחשבות והלב שלנו מתגמד לעומת צרכיו של הילד ולכן ההחלטה שלך צריכה לבוא מההסתכלות הזאת בלבד.

תודה לכן

קוראת ובוכה ויודעת שחייבת להיות חזקה עבור הילד שלי

הילד שלך הוא מעל הכל כרגע ואת מכירה את בעלך יותר מכולן פה הוא יהיה אבא טוב לילד ובעל טוב לך? יהווה דוגמא טובה? אני מבינה שהוא בפוסט טראומה וזה משהו שקשה להתגבר עליו, אבל גם הוא בדיוק כמוך, צריך להתעלות על עצמו ולהבין שהחיים השתנו לגמרי, ויש תינוק בתמונה, וכל התנהלות שתהיה בבית הילד יפנים ויכיר ויגדל לתוכה.

אני חושבת שאתם צריכים לקחת פסק זמן שניה, את תמשיכי עם הילד - ילד בן 13 ימים זה כלום והוא צריך אותך עכשיו והוא צריך להשקיע זמן ומחשבה בעצמו! לטפל בעצמו ובהתקפי זעם שלו, למצוא עבודה ולהחזיק בה ולהראות לך ולמשפחה שלך שהוא ראוי ורוצה באמת להיות איתך! אם תחזרי אליו כרגע - לצערי אני חושבת שאת תהיי אומללה, הריי את יודעת שאנשים לא מתשנים בן רגע, הוא התנצל אבל זה לא אומר שהמצב הזה לא יחזור על עצמו עוד כמה ימים.. הוא צריך לעבוד על עצמו…. תהיו בקשר אבל מרחוק עד שלא תראי אצלו שיפור.. מאמינה שיש בינכם אהבה ויש לכם ילד משותף אבל קודם שישקיע עכשיו באיך לא לגרום לכם נזק..

אתן מחזקות אותי. תודה

קודם כל את מדהימה! את מאוד מודעת לסיטואציה, לבעלך ולעצמך וזה הצעד הראשון והחשוב ביותר ♥️ את כבר יודעת לבד מה לעשות, והאמת? זכית בענק שיש לך משפחה תומכת, תקשיבי להם ואל תסכימי בשום אופן לחזור לזוגיות הזו. עכשיו זה צעקות ואחר כך זה מכות. תהיי אסירת תודה שהתינוק שלך רק בן שבועיים, הוא לא יזכוק כלום. גדלי אותו מגיל אפס לאהבה וכבוד. גדלי אותו כלביאה, תני ללב להחלים ותחשבי לעתיד טוב טוב טוב איזה גבר, מודל לחיקוי, תכניסי הביתה לילד שלך, כי עכשיו הוא לפני כולם והכול. בהצלחה

תודה נונו

חברה זה נשמע שאת עוברת משהו ממש קשה ואחרי לידה זה כל כך לא מגיע לך הוא אמור לתמוך בך לא להפך מזל שיש לך יכולות מנטליות ורגשיות מדהימות ומשפחה תומכת. באיזשהו מקום זה לטובה שכל זה קרה כי זה נותן לך נקודת אל חזור יש הרבה בנות ששנים סוחבת התנהגות כזו. אני עם יוליה שיוכיח את עצמו טיפול, שיקום, עבודה מסודרת. תגדירי זמן מוקצב שלדעתך סביר, יעדים קטנים ברי ביצוע בשבילו (יש מצב שאם זה יהיה גדול הוא פשוט לא יעשה כלום) אולי מערכת תגמולים פגישת הכירות עם מטפל = פגישה איתך לקפה חודש טיפול = דייט ראיון עבודה = חצי שעה עם הילד אני לא אומרת ישר גרושים אבל אם אתם חשובים לו שיוכיח חיבוק ענק ❤️

תודה אלכס