שבוע טוב לכולן 🙏 התלבטתי אם לכתוב מאנונימי ובסוף החלטתי שלא... חייבת לפרוק את שעל ליבי קשה לי אני בת 32, אמא לראשונה לאוצר בן 12 שבועות ואני קורסת מעבר לזה שאני קורסת, אני כועסת וזועמת על כל העולם בעלי באמת משתדל לקחת חלק ככל שניתן, אבל מה לעשות שהוא עובד ומגיע הביתה לקראת 17.00 עד שהוא מגיע אני כבר על הקצה... אם יש לו איזה סידור בדרך הביתה אני בכלל מתפוצצת כי כל דקה שלו איתנו חשובה לי, בפרט שהגוזל הולך לישון בשעה 18.30 הדבר העיקרי שבעלי מפספס זה את הקושי שלי עם מחסור בשעות שינה... זה מה ששובר אותי כמה שאני מסבירה ומבקשת זה לא עוזר, אני מוצאת את עצמי מתעוררת להאכיל כל לילה כולל בסופ"שים והוא אפילו לא מפרגן לי בלישון עוד קצת בבוקר... זה קרה בדיוק פעמיים שפרגן לי לישון וזה גומר אותי אני רואה אותו ישן ויוצא ממני שד אני באמת כותבת את זה בדמעות כי אני בת הזוג הכי מפרגנת שיש נוסף על כל הכעס שלי כלפיו, קשה לי גם עם המשפחות שלנו שהן מדהימות ואין לי מילים אבל אני מצפה ליותר עזרה! במיוחד כשאני באה אליהם... שיהיו עם הנכד קצת יותר, שירדימו, ישחקו... מוצאת את עצמי נון סטופ עם הילד גם כשאנחנו אצל המשפחות יחד עם זאת, אני יודעת שאני חייבת גם ללמוד לשחרר יותר ואני עושה עבודה עם אשת מקצוע... קשה לי להתנתק מהילד הרבה מזה בגלל שחוויתי טראומה יום וחצי אחרי הלידה, אושפזתי לארבעה ימים בעקבות זיהום בכליות ונכפה עליי להתנתק ממנו לא כולם מבינים את זה... ואז מתחילות העקיצות שאני לא יודעת לקבל עזרה ושאני לא משחררת מצד אחד יש לי את הדבר הכי מושלם בידיים ותודה לאל על הכל מצד שני, אני לא מפסיקה להתלונן ולקטר על כמה שקשה לי... שנמאס לי כבר לשמוע את עצמי יש לי מחשבות רציניות על לא להביא עוד ילדים לעולם מרוב שקשה לי מה יהיה... 😭

הייי קורל , יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך והחודשים הראשונים הם הכי קשים!!!! לאט לאט יהיה פחות קשה ויהיה סדר יום לתינוקי ואת תחזרי לישון! אני רק בגיל 4 חודשים (עכשיו) התחלתי לישון בלילה.. ליפני זה? לא ישנה דקה! 4 חודשים של סבל וחוסר שינה ברמות הכי קשות

ותנסי לשחרר קצת כדי שתוכלי לישון, מבינה שזה קשה לשחרר אבל את חייבת את זה בישביל עצמך אמא רגועה- ילד רגוע ❤️ מאחלת לך המון בהצלחה תהיי חזקה❤️חיבוק

וואוווו כמה אני מבינה אותך. חיבוק ענקק!

כאילו אני כתבתי את זה. מילה במילה. אני רק אגיד לך שזה כל כך בסדר להרגיש ככה, ויכולה לנחם אותך ולהגיד לך שזה עובר ויעבור גם מהר אם תשחררי… זה זמני!! בחיי שזה זמני ואת תראי שעוד קצת התינוק יגדל ואת תישני יותר ותאכילי פחות… תנצלי את הזמנים שהוא ישן גם אם יש לך 101 דברים לעשות, תעשי רק מה שחשוב ותנסי לקבל את זה שזה רק זמני. את תשכחי מהקושי שהיה לך בהתחלה ברגע שיגדל קצת.. ואם לומר את האמת תמיד יש קושי מסויים כל עוד את אמא. צריך לזרום ולא לקחת קשה ואם צריך להגיד למשפחה שתעזור קצת יותר אז תגידי כי לפעמים מהצד זה יכול להראות כאילו את מסתדרת לבד יופי ובפנים את קורסת ולא ישימו לב לזה אם לא תגידי שולחת לך חיבוק 💜

תתעקשי עם בעלך שייתן לך לישון יותר מאוחר בבוקר אם אפשרי, זה עושה הבדל עצום ואם יכול אין שום סיבה שלא יעשה את זה. פשוט אל תקומי ותרגילי אותו שבבוקר הוא עם התינוק. לי זה הכי נתן מרווח נשימה ולקום עם כוחות מחודשים להתמודד עם היום הבלתי נגמר עם התינוק ובעלי עשה את זה בכיף והיה איתו עד שהיה צריך לצאת לעבודה, ובסופש אפילו יותר.

תודה רבה בנות ❤️