בת שנתיים ושלושה חודשים בגן כבר שנה ובוכה כל יום קבוע בכניסה לגן בדקתי מצלמות, באתי בהפתעה לגן כמה פעמים ואפילו עמדתי ליד הגן והקשבתי כמה פעמים ובאמת שהכל בסדר אבל אין לא משנה מה ניסינו כל יום צרחות בכניסה לגן זה קרה למישהי?? אני כאילו חושבת מה? כל השנים של הגן היא תבכה לי ככה, מה עושים? זה כל יום שמתחיל לי עם מועקה בלב, כאילו אני מתעללת בבת שלי אבל אין לי ברירה צריכה לעבוד אוף

איך הפרידה שלכם בבוקר? בכניסה לגן

בטיפת חלב אמרו לי שאם אחרי חןדש הילד ממשיך לבכות משהו בעייתי בגן. אבל את אומרת שבדקת מוזר.. את שמה אותה והולכת? אם את נשארת קצת בגלל שהיא בןכה זה מה שגורם לה להמשיך לבכות

קארין ניסינו כל מיני חיבוקים, נשיקות, דיבורים, אני מסבירה לה שאבוא עוד מעט לקחת אותה שהכל בסדר ניסיתי גם ההפך פרידה מהירה יותר, נשיקה חיבוקים ביי ביי והולכת מנסה גם לדבר איתה גם בנסיעה לגן ומנסה להכין אותה ולהרגיע אותה היא מחייכת והכל בסדר עד שמגיעים לדלת שך הגן הרבה פעמים ממש דקה שתיים אחרי שאני הולכת אני שומעת שהיא כבר רגועה ולפעמים לוקח לה קצת יותר זמן להרגע

אף ילד לא בוכה שם בכניסה לגן וגם אחרי הגן היא יוצאת לי בחיוכים ומבסוטית רק בבוקר הבעיה לפני זה היא הייתה בגן אחר גם אותו דבר וגם שפ בדקתי מצלמות

וגם בגן הקודם הילדים לא בכו בכניסה רקקק הילדה שלי

וחייבת גם לציין ששולחים מלא סרטונים ותמונות מהגן ואני תמיד רואה את הילדה שלי משחקת, משתתפת, מחייכת, רוקדת והכל בסדר

יש ילדים רגישים יותר וכנראה היא כזו. הייתי מתייעצת אולי עם מישהי שמלווה הורים בגישה ההיקשרותית, בטח יהיו לה רעיונות טובים למצב הזה.

איך היא כשאת באה לקחת אותה?

זה לא קשור לגן זה האופי שלה שקשה לה הפרידה ממך בבוקר כשמישהו אחר לוקח אותה לגן היא גם בוכה?

אצלי הוא גל היה אפתי כשהייתי באה לקחת אותו. זה היה כבר ממש מלחיץ. לא עבר התעללות אני חושבת אבל באמת לא היה לו שם טוב.

אה אז אם כשהיא שם את רואה שהיא שמחה (עכשיו ראיתי שרשמת בתגובות..) אז נשמע לי שזה בסדר שקשה לה הפרידה..

אגב.. קרה שבעלך שם אותה? איך היא אז? ראיתי שילדים ממש ממש שונים כשזה הורה שונה. ואז רואים שזה הרבה מול ההורה ומה שהוא משדר ומרגיש

עליזה - היא ממש מבסוטית וחייכנית כשאני באה לקחת אותה מילי אז זהו שכשמישהו אחר לוקח איתה היא לא בוכה, רק כשאני ובעלי לוקחים היא בוכה

היא מאוד מאוד קשורה אליי ואל בעלי והיא גם ממש ממש נקשרת לחפצים, יש לה ערנבון חיבוקי כזה שהיא מסתובבת איתו נון סטופ זה כנראה אופי כזה

אגב בזמן האחרון היא גם לא מסכימה לישון לבד רק איתנו במיטה היא, כאילו ממש חרדת נטישה. אני לא רואה סיבה מוחשית לזה כי היא מקבלת המוןןן יחס חום ואהבה

הבן שלי כבר שנה שלישית במעון יש חו מטפלת מדהימה והוא מתחילת השנה בןכה ולא רוצה ללכת היו ימים ממש קשים שהיה בוכה כמעט כל היום והיום הוא נפרד ממש יפה ובכה רק כמה דקות הכי טוב זה פרידה עיניינית להתראות אמא תכף תבוא לקחת אותך לתת למטפלת את הילד בידיים וללכת כל עיקוב שם יגרום לזה להיות יותר קשה ולנו תמיד קשה אני יוצאת מהמעון ויורדות לי דמעות אבל כשאני מכניסה אותו אני מראה לו שזה המקופ הכי טןב ובטוח בשבילו ועכשיו זה הרבה יותר קל ולו גם הרבה יותר נעים

חרדת נטישה לא קשורה לכמות החום והאהבה בבית. או קשורה הפוך כי ככ כיף וטוב בבית. זה לא אומר שלא טוב במעון אלא שקשה להפרד מההורים.. נשמע לי סך הכל הגיוני. וגם ככל שאת תשדרי רוגע היא תרגע. אבל באמת שאל תקחי קשה. את רואה שטוב לה והיא שמחה וזה העיקר.

תודה בנות! כיף לשמוע את הסיפורים והתמיכה שלכן❤️ נרגעתי קצת. אני אשתדל לשדר כמה שיותר רוגע וביטחון בתקווה שבסוף היא תפסיק לבכות בכניסה לגן ובכלל בפרידות מאיתנו