נמאס לי ! מאז שהבן שלי נולד אני נותנת לו את כללל מה שילד צריך לקבל ! הוא בסדר עדיפויות שלי מקום ראשון והוא מקבל את כל היחס , האהבה והצרכים שהוא צריך לקבל גם אם זה אומר שאני שוכחת את עצמי בדרך ! הוא כל הזמן רק מתעצבןןןן כל הזמן עצבנייי וצועק ומתלונןןןן כאילו עושים לו רע ולא נותנים לו את מה שנוא צריך ורוצה אני באמת עושה בשבילו הכללל והוא יותר חשוב לי מעצמי אבל למה כלום לא מספיק לו? חודש שלם לא סידרתי את הארון שלי ועד שסוף סוף היה לי זמן לסדר אותו הוא רק רצה שאני ארים אותו ואני עומדת לידו מדברת אליו הבאתי לו תעסוקה וצעצועים לטרמפולינה הוא רןאה שאני שם והוא פשוט לא נותן לי הוא רק רוצה שאני אסתכל עליו כל הזמן וארים אותו ואם לשניה אני מורידה הוא צורח את נשמתו אני רואה תינוקות אחרים שלפעמים גם נהנים מהעיסוקים שלהם לבד ושהם רגועים יותר ואני חושבת לעצמי מה עשיתי לא נכון? אני נותנת לו את הנשמה והלב שלי אז למה הוא ככה? ובלי קשר אלי תמיד שיש שניה אחת של שקט הוא מתחיל לצעוק ולהיות לא רגוע הוא רגוע רק אם מסתכלים לא בעיניין ומעסיקים אותו ובשניה שאני רק מסתכלת לצד על משהו אחר הוא מתעצבן

הוא ילד תורידי הילוך..על מה את מתלוננת

אני יכולה להגיד לך שהבייבי שלי בן שנה. ומהרגע שהתחיל ללכת(בגיל 10 חודשים) הוא חלק ממטלות הבית. הוא עושה איתי כביסה, בהתחלה אני הייתי מכניסה למכונה והוא היה מוציא, אבל הייתי צוחקת איתו ומנסה להכניס יותר מהר ממנו, לפני שהייתי שוטפת הוא היה מחזיק איתי ביחד את המגב ומסתובבת ככה איתו בכל הבית, גם שואב אבק הוא תמיד רוצה להחזיק ביחד איתי... לא אשקר, הוא לא באמת עזר, אפילו בעיקר הפריע, אבל תמיד עשיתי את זה באהבה ובצחוקים ובכיף, היום כשהוא כבר בן שנה הוא מכניס לבד את הבגדים למכונה, לפעמים כשיש לו רצון הוא עוזר לי לאסוף את הצעצועים שלו... כשאני מקפלת כביסה אז הוא לידי, כשאני מבשלת הוא איתי, ככה הוא מרגיש חלק מהבית ולאט לאט הוא באמת מתחיל קצת לעזור ואני יודעת שזה יהיה קל יותר ככל שהוא יגדל. כשאני מבשלת, הוא רואה אותי ואני שמה לו לשחק בקערה ובכלי מטבח מפלסטיק שהם לא מסוכנים, כמו תבנית סיליקון, כפית שלו, כוס פלסטיק... ככה שגם אם הוא איתך אז זה לא נורא כי את עדיין עושה מה שאת צריכה. ויכול להיות שהוא כבר התרגל שאת צמודה אליו🥰 שזה סופר חמוד. אבל את יכולה לעבוד על זה ולשנות את זה אם זה חשוב לך.

הם מקנאים זה מובן פתאום יש תינוק חדש שהיחס אליו בכל מקרה אל תתייחסי שיבכה זה בכי שאת יודעת שלא קרה כלום אם כל בכי תרוצי אליו את תרגילי אותו להיות יותר ויותר גרוע חבל

אני מאמינה שהם צריכים ללמוד גם להתמודד לבד עם סיטואציות ומצבים, צריכים ללמוד גם לשחק ולהעסיק את עצמם לבד. לפעמים אנחנו מרוב אהבה ורצון טוב נותנים להם הכל מוכן עד לפה, ומונעים מהם להתמודד לבד והם לגמרי בקלי קלות מתרגלים לזה ונהיים פחות עצמאיים ויותר ויותר תלויים בנו. גם אני בתהליך עם זה וכל הזמן לומדת לשפר את זה… לא צריך לקפוץ כל דבר שהם מבקשים, לפעמים זה בסדר שהם יבכו קצת, לפעמים זה בסדר שהם יחכו לנו, לפעמים זה בסדר שהם ילמדו להתמודד לבד. ככה מפתחים עצמאות.

נטלי בתגובה הראשונה את זאת שצריכה להרגע ולהגיב יפה היא בסך הכול פרקה מה שעל ליבה זה בסדר ילדים מוציאים את ההורים משפיות קורה מאמוש תרגעי הכול בסדר תני לו לבכות הוא ילמד

הבת שלי בת שנה שותפה איתי בהכל אחרת אין סיכוי לזוז בבית. אם זה תליית כביסה אז אני מבקשת ממנה שתביא לי בגד בנתיים מספיקה לתלות כמה בגדים וכשהיא מביאה אני מחמיאה לה. שאני מבשלת היא לידי על כסא אוכל ואני מקלפת לידה ירקות ונותנת לה להרגיש אותם. הכל ניהיה יותר איטי אבל לפחות מספיקה מעט דברים לגבי נקיון זה רק כשהיא ישנה אן שבעלי בבית

מותר לילדים לבכות אם נעשה כל דבר שהם רוצים כי הם בוכים הם ישתמשו בבכי כדי למשוך תשומת לב. לא מדברת על תינוקות קטנים אבל כן להבחין בין בכי של צורך בסיסי לבין תשומת לב שלילית ולדבר איתם להסביג להם עכשיו אמא עושה משהו חשוב עוד מעט אתפנה אליך לא יקרה כלום אם לא תרימי מייד ויבכה קצת... מותר לבכות! שוב לא מתכוונת לפיצים שצריכים אוכל ציצי החלפה או שינה אלא סתם בכי של צומי. לתת מתי שאת פנויה לזה.