הילד שלי בן שנתיים ו9 והוא מתיש אותי כל כך.. כשאני מחליפה לו טיטול בבוקר (עוד לא גמול) הוא בועט בי וצוחק.. אני מנסה לכעוס עליו והוא צוחק. לא מבין. אחר כך לא רוצה לשים נעליים, אחר כך עולים לאוטו ואני שמה אותו בכיסא בטיחות והוא מתיישר כזה לא נותן לי לחגור אותו. ואני ממש מתעצבנת כי גם חם לי וגם ההריון וגם ההתעקשות שלו. בסוף אני מושיבה אותו בכוח וחוגרת. אני מרגישה כל כך רע עם עצמי שאני ככה איתו. בלי סבלנות ויכולת להכיל את זה.. ממש קשה לי אחר כך להגיע לעבודה ולתפקד כי אני מותשת נפשית ופיזית. אני מותשת.. בנות מה עושים? איך מגיבים?

זה הגיל מתיש בבוקר

זה הגיל.. הם מנסים להראות שיש להם דיעה. זו גם דרך שלו לקבל ממך תשומת לב נוספת, גם אם היא שלילית. אז נכון שהכי קשה בעולם בזמן הזה להגיב בנינוחות. אבל מה שיעזור זה דווקא להראות שזה לא מזיז לך. לא להתייחס לזה יותר מידי ברצינות. אם הוא בועט לעצור ולהגיד שזה לא נעים לך ואת אוהבת אותו ועכשיו אנחנו צריכים להחליף טיטול. לתת לו משהו ביד שיתעסק בו וגם באוטו, למרות שזה לא קל בכלל להגיד לו שכולם חוגרים יפה, וגם הוא חוגר ממש יפה וכל הכבוד לו שהוא יושב יפה ונותן לך לחגור הוא ממש ילד בוגר וכו'... בהצלחה!

תודה בנות.. אתן מחזירות לי את השפיות.. אני כבר מיואשת ממש. חסרה לי ממש היכולת לתת לילד אמפטיה. ואני אחר כך אוכלת את עצמי עם ייסורי מצפון שכעסתי ולא הכלתי אותו

זה בסדר גמור! לי בעצמי יש ילד בן שנתיים וחצי שמתנהג אותו הדבר ועוד... וגם אני לא תמיד אמפטית כלפיו. אנחנו בני אדם קודם כל, ויש לנו על הראש הרבה ולפעמים אנחנו גם לא מרגישות טוב ואין לנו עוד כוחות וזה מוציא את טיפת הכח שאין לנו. זה לגמרי מובן!

כמוני כמוך...מתיש🙄

זה הגיל. בגלל הצורך שלהם בעצמאות ותשומת לב הייתי מדברת איתו ונותנת לו להחליט וככה מצד אחד הוא מקבל את העצמאות בהחלטה מצד שני עדיין בשליטה. הכוונה זה מוציאה לו 2 חולצות ושואלת אותו מה רוצה ללבוש היום. וגם נותנת לו תפקיד אחרי שתיהיה לבוש ועם נעליים אתה אחראי להביא לאמא את המפתח/פלאפון לרכב

בעיה שהרעיונות האלה לא באים לי בזמן הכעס והתסכול..