סתם פורקת, מבואסת.. דיברתי עם בעלי שהשבוע נלך להורים שלי חמישי (היום) הגיע הבוקר הייתי עם הילדים ביום כייף מ10:00-16:00 בצהריים, הוא חזר מהעבודה ב18:30 ואמר לי שבטח הם יהיו עייפים מידי בשביל ללכת.. נשאר פתוח לראות באמת מה יזרום.. הוא הלך לתפילה ולשיעור עד 21:00, בזמן הזה שניהם עם אנרגיות כאילו "ישנו כל היום", מתקשר אליי לאחר השיעור "מאמי, אני קופץ לחברים " כאילו באמת?!? ועוד אני אומרת לו "אם הייתי יודעת שהם יהיו ככה, היינו נוסעים להורים שלי..... " והוא "האא כן.. חבל באמת.. אפשר פעם אחרת" כאילו נשבר שלהיות אמא זה להיות משועבדת סביב הילדים ומוגבלת!!!! והםםםםם פרפרים חופשייייםםםם.. בא לו חברים, פשוט הולך, מה מונע ממנו?!?

אם זה לא מאוחר לכם מידי. אז תגידי לו לחזור עכשיו ושתלכו ובכל אופן אל תשמרי בבטן תבקשי ממנו שיזדרז ותדברי איתו שיתחיל לקחת גם אחריות

צודקת לגמרי, את צריכה להעמיד אותו במקום מה שנקרא שהוא חוזר אין דבר כזה לצאת בלי לדפוק חשבון אין דבר כזה שבראש סדר העדיפויות שלו זה הזמן שלו עם החברים זה לא עובד ככה!! הייתי ממש נפגעת מבעלי אם זה היה ככה אצלינו, והייתי אומרת לו שזה הילדים שלו כמו שהם שלי, שלא יחפש לברוח וללכת כי גם אני כאן ושיראה אותי, גם לי בא להתאוורר. זה פשוט לא עובד ככה.

תנסי לדון אותו לכף זכות ..גברים אין להם בינה יתרה כמו לנו הנשים ..הפעם שילך , פעם הבאה תודיעי לו על יום שיפנה ואת תיהיה עם חברות או משפחה תעשי יום כיף לעצמך אני בטוחה שיפרגן לך ❤️

מה הבעיה תגידי לו מאמי לא בוא הביתה!!!!!!!!!!!!!!!! צריכה אותך פה

וברגע שהוא אומר אני הולך עם חברים מה הבעיה לדפוק "לא תחזור לבית הולכים להורים שלי כבר אמרתי נכון" והוא חוזר הוא פשוט בא