סיפור הלידה שלי, קצת ארוך אבל זה מה שהיה חחחח. אז יאלה לידה שלישית שבוע 40 פלוס שלוש עולים לביקורת, יש פתיחה 1 יאלה עושים סטריפינג חוזרים הבייתה שמחים ומרוצים בשעה שלוש בצהריים אחרי שהתייבשנו במיון יולדות 4 שעות לא ממליצה לעלות לביקורת בבוקר. חוזרים הבייתה הסעה ארבע וחצי צירים כל 10 דקות ההתרגשות מתחילה לעלות אבל יודעת שזה לא מספיק 10 דקות אז החלטתי להתארגן רק ולחכות שיהיו צפופים. בשעה 7 בערב עולים למיון יולדות המממהה באוטו הצירים כבר כל חמש דקות וכבר כואב לשבת. מגיעים למיון מתקבלים ישר בגלל הצירים יאלה מוניטור צירים סדירים בדיקת פתיחה שלוש יאלה נכנסים לחדר לידה איזה אושר איזה כיףףף ומפה מתחיל מדרון חלקלק של עיכובים על עיכובים מכינים לי כבר מכתב לחדר לידה אבל אין מקום בחדרי לידה מחר לידות יש רק 6 חדרים ולא ניתן לקבל אותי ואני יולדת ממושמעת מחכה במסדרון ף ומתהלכת כדי לקדם את הפתיחה עוברת שעה עוברוץ להן שעתיים ועדיין לא נכנסת, ואז באה רופאה ואומרת.לי אין לי עדיין חדר מכניסה אותך למחלקת נשים בנתיים. אז זוכרות אני כבר צירים כל חמש דקות פתיחה שלוש במשך שעתיים שוכבת במחלקת נשים גלי אפידורל הלי בדיקת רופא בלי חוקן כלום. העצבים מתחילים לעלות םונים שוב לרופאה ודורשים שיעשו לי בדיקה עכשיו עדיין לידה שלישית צירים כל חמש דקות. באה רופאה בודקת וואלה פתיחה 5 עוד חצי נכנסים. ובאמת אחרי חצי שעה מפתיחה חמשמנכנסת סוף סוף לחדר לידה. ישר חוקן פקיעת מים, מים מקונאליים בשלב הזה כבר ירד לי כל האוויר זהו איבדתי את זה התחלתי להלחץ חלילה על העוברית. המיילדת לא מייחסת כל כך חשיבות ויאלה מחכים לאפדורל. מגיע המרדים עושה אפידורל לקח זמן רב עד שהצליח אחרי 15 דקות לא מרגישה כלום מלמטה מהאגן עד הרגליים משותקות לגמריי. התחלתי להילחץ הרי אני יודעת איך מרגיש אפידורל. לא משנה הצירים כבר כל דקה י מהרגע שהתחלתי אפידורל התחלו הצירים כל דקה אבל התחילו האטות לא יפות המוניטור כל שנייה נכנסים רופאים הלחץ שלי כבר עולה לא מצליחה לעצום עין אחת והפתיחה לא מתקדמת מפתיחה חמש. עוד רופאים נכנסים מחליטים לשים מוניטור לעוברית בראש ומדד הלחץ מתחיל שוב לעלות ונותנים תרופה להאטת הצירים וחמצן ואני כבר תופסת ספר תהילים ומתחילה לברך בדמעות שכב אלא אכפת לי העיקר שנצא מזה שלמות ובריאות. ממשיכים ככה והאטות לא מפסיקות מחליטים לתת נוזלים לרחם קצת התאושש. ויאלה אני כבר 12 שעות בחדר לידה לא מתפתח כל רופא אומר פתיחה אחרת ואני כבר מיואשת רוצה גם לסיים את זה וכבר חושבת לצערי על ניתוח לסיים כדי לשמור את התינוקת. ואז בשעה 7 בבוקר מחליפים שוב משמרת הרופאה מחליטה להישאר עוד חצי שעה לראות מה קורה. אני כבר במצב של יאוש אין לי סבלנות כבר להסביר ואז מגיעה המיילדת ויקי במלוא המרץ יאלה מה קורה פה תורידי חמצן תתחילי ללחוץ בזמן ציר בורי נראה כמה פתיחה בזמן ציר וואלה פתיחה 9 יאלה גברת בואי נוציא אותה בלי תנאים עם תנאים לא רוצה לנור יותר דופק, ובאמץ ככה לא מרגישה את הצירים בגלל האפידוקל והגוף כבר עייף ומותש וכבר לא מאמין לכלום ואז בשארית כוחותיו האחרונות מתחילה ללחוץ את החיים בלי להרגיש בכלל צירי לחץ רק שהמיילדת אומרת לי תודה לבורא עולם לאחר עשר דקות מגיעה אליי כולה חמה ומתוקה ואז יוצא ממני הכי בלתי נשלט לבעלי יחד איתי וצועקת שמעע ישראלל אדוני אלוהינו אדוניי אחד. אהובות רוצה לומר לכן שהכל מלמעלה ולפעמים לא צריך להתעקש ולסמוך רק על עצמנו ועל האינטואציה שלנו ולא לתת לצוות להלחיץ אותנו כי היא יוצאים ברגע הנכון שמתאים להם ולא עם שום פעולה או משהו. מאחלת לכן לידה קלה עם ידיים מלאות ושתצאו עם חוויות מדהימות!!!!!!!

מזל טוב המון נחת איזה סיפור העיקר שנגמר בידיים מלאות❤️❤️❤️❤️

ב''ה שהייתה מילדת עם מוטיבציה ולך שהיה עוד קצת כח מזל טוב וגידול קל

הכול בידי שמים בשעה טובה המון מזל שתגדלו אותה בנחת לידה. ליד-ה שזה באמת רק הוא קובע