יש לי בעיה עם אמא שלי הרבה שנים יש בינינו ריחוק וריבים כמו אש ומים , פשוט לא מסתדרות היו גם ריבים כשהתחלתי לצאת עם בעלי בהתחלה ואחרכך גם כשהתחתנו הייתה שערוריה ענקית שהיא עשתה לנן בשבת חתן אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.. בכל מקרה ילדתי לפני כמעט שנה ובהתחלה היא בכלל לא ביקרה ולא התעניינה בשלומי ובשלום ילדתי.. רק בגיל חצי שנה אמרתי שאני לא רוצה שהבת שלי לא תכיר את סבתא שלה לא משנה מה עובר בינינו.. היה אחלה חודש וחצי נפגשנו פעמיים בשבוע היינו מסתובבות בפארקים קניונים היא הייתה נשארת גם למקלחת ועןזרת לי קצת לסדר את הבית.. באיזשהו יום כשהיא נשארה עד 19 כבר התחלתי לפהק והרגשתי פשוט מותשת מכל היום והתחלתי לנקר על הספה, הייתה שתיקה בינינו והיא שאלה מה שלומי ואמרתי לה שאני גמורה מעייפות , אז היא עשתה סוגשל פרצוף לעצמה קמה ואמרה לי שיהיה לי ערב מקסים והלכה.. האמת לא הייתי מופתעת מההתנהגות שלה כי היא תמיד הייתה מ0 ל100 בשניות בהתנהגות אבל שוב פעם היא בנתק איתי , אני שולחת לה תמונןת של הנכדה והיא עונה לי רק אחרי שעות עפ סימן של לייק עליהן ורק כשאני שולחת לה כמה תמונןת היא עונה משהו קיבלתי על עצמי שזה הבנאדם ולא אוכל לשנות אותה ותמיד יהיו תקופות טובות וכאלה גם שלא דיברתי איתה מלא , הייתה לנו שיחה אחת לפני חודשיים שפשוט אמרנו שאנחנן חייבות לשים את המשקעים בינינו ולהתמקד בעתיד ולנסות לשפר את המצב , אבל עד שציפיתי שבאמת הכל השתנה לטובה שוב פעם נוצר ריחוק קריר שלמען האמת אני מותשת מלנסות.. היא בעצמה אמרה שכנראה עוד כמה חודשים תחזור לאירופה איפה שנולדה כי אין לה מה לחיות פה בארץ ויש לה שפ את סבתא שלי שהיא רוצה לטפל בה ולהיות איתה.. לצערי אני יודעת שאין פתרון למצב בינינו כי ניסיתי את כל הדברים , שמתי את האגו שלי בצד ובאמת פתחתי את הלב אבל כנראה שזה יהיה לתמיד המצב הזה סתם רציתי לפרוק ולשתף

מבינה אותך אנונימית אני גם עם סיפור דומה אני חושבת שאת אלופה ושאת עושה את הדבר הנכון אין לנו איך לשנות אותן, אלא רק למצוא דרך איך שזה לא יפריע לנו יותר בחיים ויקח מאיתנו אנרגיות עושות מה שאנחנו יכולות למענן והן בשלהן וזה בסדר עכשו יש לנו הזדמנות לתקן עם הבנות שלנו❤❤

שברת לי את הלב דווקא כי זה מה שאני עוברת עם אמא שלי בימים האחרונים ואני בחדר לידה פשוט עצוב לחיות ככה ואני מסתירה את זה מחמותי אני מתביישת כי רואה איך היא אוהבת את הילדים שלה ואיזה הבדל ואני יושבת לבד עם עצמי כי בעלי עם התינוקות שבבית עד שיתקדם אז יבוא

אין מה לעשות למרות הכאב להבין שיש דברים שהם לא בשליטתנו ועם כל הצער כי זאת אמא, פשוט לשחרר ולדאוג לעצמנו ולחיים שלנו ושל הקרובים שלנו ולתקן את זה עם הילדים שלנו אנחנו זה מאוד עצוב אני בוכה כאן לעצמי במקום להתעסק בכאבים של הצירים ולקדם את הלידה אנחנו צריכות לא לתת לזה מקום למרות הקושי שזאת אמא

אנונימית- אני עד היום בוכה לפעמים בלילות שזה המצב וכמה שהייתי רוצה שיהיה שונה גם אצל בעלי אני רואה איך חמתי אוהבת ודואגת לילדים שלה ולמשפחה וכמה הייתי רוצה גם ככה אבל כן אני מבינה שזה המצב ואלה החיים ואני אהיה אמא יותר טובה לילדים שלי ולמדתי שיעור לחיים אני מאחלת לך לידה קלה בידיים מלאות ותתסתכלי על חצי הכוס המלאה שיש לך משפחה משלך

משפחה זה דבר מורכב, יותר מורכב מכל מערכת יחסים שיש לנו עם אנשים אחרים יש לי אח שאנחנו לא מדברים כבר קרוב ל-20 שנה מוזר כל כך להתייחס אל האיש הזה כאח בהגדרה כאשר אני לא מכירה אותו אבל, אלו החיים, צריך להשלים עם המצב רק ככה אפשר לחייך ולפרגן כאשר רואים מערכת יחסים מתפקדת של אחרים לעומת שלנו בקשר לאמא שלך, תני לה לעשות את שעל ליבה, היא רוצה ללכת שתלך תחבקי אותה ותגידי לה שתתגעגעי עם איחולים להצלחה רק ככה תצליחי להשתחרר מהתחושות

תודה יקרה שאת גם לך זה באמת כאב שמלווה וילווה אותנו והלוואי ויהיה יותר טוב שולחת לך חיבוק חזק מעומק הלב

מזדהה מאוד.